פולקלור ילדותי, או נתק מוחלט? | חנוכה במערכת החינוך

חג החנוכה מהווה נקודת שיא במעונות ובגני הילדים. זאטוטים עטורים בנרות צועדים להם בסך, בעוד חרבות מקרטון מפלסות להם את הדרך בין אורות מרצדים וניירות קרפ המדמים אש ולהבה. ההורים המשולהבים מצלמים את החגיגה והגננת או המורה מזכירה בתקיפות את התנועות שנשכחות להן מעוצמת ההתרגשות.  נציג ההורים נקרא למרכז הבמה להדלקת הנרות, ולסיום מקבלים כולם סופגניות דביקות.

אבל למרות התכונה הערה בגנים ובכיתות היסוד, ככל שעולים התלמידים במעלה הכיתות הופך החג לאזכור דהוי, שצופן בעיקר חופשה בת שבוע ממערכת הלימודים ומבצעי קניות ברשתות השיווק.

לשמחתנו, בחינוך הממלכתי ישנם בתי ספר רבים שאינם שבעי נחת מדחיקתו של החג לכדי פולקלור ילדותי, והם חפצים ליצוק בו תוכן ערכי. אך בבואם לחפש אחר תוכן הם אצים אל עבר ארגונים שבינם לבין התפיסות החינוכיות של קהילת בית הספר נתונה תהום אידיאולוגית.

מבלי משים בתי ספר אלו מכניסים לכיתותיהם רבנים מרקדים של חב”ד, בנות שירות מבית מדרשה של הציונות הדתית ועוד כהנה וכהנה עמותות המציעות להם יהדות אורתודוכסית במאור פנים. מציאות זו, בה סוכנים תרבותיים רבים נכנסים בדלת הראשית של מוסדות החינוך וזוכים לגיבוי מצד הנהלות בית הספר הממלכתיים – הובילו לאחרונה לתגובת נגד מצד קבוצות של הורים החרדים מתהליכי ההדתה המתרגשים לפתחם.

הפחד מפני חדירתם של תכנים אלו המנוגדים להשקפת עולמם, הובילה אותם לדרוש דיכוטומיה שדוחקת את  המורשת היהודית לרשות היחיד – והם עתה דורשים להפריד בין התרבות היהודית ובין מערכת החינוך הממלכתית. במסגרת הסדר זה, מערכת החינוך תסתפק בהבאת סופגניות ושירי חג במסגרתה של  הפסקה פעילה.

אל מול תהליכים אלו עולה השאלה, האם בית ספר שאיננו מעוניין במיסיונריות אורתודוכסית נדרש לבחור בין שתי אלטרנטיבות בלבד, פולקלור ילדותי מחד או נתק מוחלט מאידך?

זוהי אחריותם של ההורים לבדוק בבית הספר אילו ארגונים נכנסים לפעילות משלימה בתחומי היהדות ובכלל, מהו אופי המדריכים ומהי תפישת עולמו של הארגון. מספיקה לפעמים שיחה קצרה עם הרכזת החברתית בבית הספר על מנת לעשות שינוי שיהדהד במערכת למשך שנים. לעתים תידרש עבודה קצת יותר ממושכת, אבל זוהי האחריות שלנו כהורים לדאוג שהילדים שלנו יחונכו לאור ערכי יהדות פלורליסטית, הומניסטית, שוחרת שלום ורודפת צדק. אף אחד לא יעשה זאת עבורנו.

מה נדרש כשמלמדים את הילדים על החגים? נדרש מבט שאינו רואה את זהותנו היהודית רק מתוך התייחסות ליהדות האורתודוכסית אלא כמקור עצמאי, שאינו בא מתוך אפולוגטיקה או נגטיביות אלא כמקור עצמאי התר אחרי זהות יהודית-חילונית ורלוונטית, הרואה במקורותיה מקור השראה ולא מקור סמכות.

מתוך גישה פרשנית זו מקבל חג החנוכה משמעות נוספת, ולצד הדלקת הנרות המסורתית והררי הסופגניות אנו מפתחים שיח במגוון רחב של נושאים. לדוגמה, מקומו של היחיד אל מול הקבוצה, מהי דמות המנהיגות שאנו רוצים לראות, מהם הערכים שבשמם היינו מוכנים לצאת למרד ועוד.

העיסוק בשאלות אלו ואחרות מקנות לחג רלוונטיות במסעם של התלמידים ליצירתה של זהות איתנה ומתחדשת העומדת אל מול אתגרי השעה.

אברהם אייזן הוא ראש מחלקת החינוך בבינ״ה – התנועה ליהדות חברתית. להזמנת פעילות לחצו כאן.