להתסכל על המציאות בעיניים פקוחות | פרויקט הנרות

עם השנים, ובוודאי עם היציאה ממסגרת החינוך הפורמלי, חנוכה שינה את מקומו בלוח השנה היהודי שלי. מנהגי החג, שריחותיהם מגיעים מכל מאפיה שכונתית מבשרים שהוא בפתח, ולפעמים גם אפגוש חלון מואר בחנוכיה צבעונית. בזה זה עשוי להסתכם.
בחג הזה, שנטוע עמוק בתוך החורף ובימים הקצרים ביותר בשנה, ישנה הזדמנות דווקא מתוך החושך הגדול להרגיש מוארים.
ומהי הארה בעיני?
הארה היא התבוננות על המציאות נכוחה, עם עיניים פקוחות. היא כלי חינוכי ורגשי שמאפשר להתחזק – כי גם כשמאוד חשוך יש איזו נקודה של אופטימיות, יש פתח של תקווה.
בעולם של אי לקיחת אחריות, של החשכה והשתקה, אני רואה בחניכי וחניכות שנת השירות שלנו אור באפלה. הם שבוחרים להגיע לשכונות המוחלשות של ישראל, שלוקחים אחריות על עיצוב חיי ילדים ונוער בפריפריה חברתית וגיאוגרפית, הם שמהווים מגדל של אור בתוך סביבה חשוכה ומחשיכה.
עמידתם הצנועה בכיתה, במתנ”ס, בשכונה מאפשרת להצמיח רשתות מוארות של צדק חברתי ושינוי קהילתי בימים של אפלה.
סיוון שחרי היא מנהלת מחלקת שנות השירות והנח״ל בבינ״ה.