מוטב להישרף מאשר לדהות | דברים לנר שלישי של חנוכה

דברים שאמר מנהל הישיבה החילונית בירושלים, ניר עמית, בהדלקת נר שלישי בישיבה – 

בסוף השיעור היום עם הקבוצה, שיעור על פרומתיאוס, להבות וזלדה נזכרנו במשפט שכתב קורט קוביין כמה רגעים לפני שהתאבד במלון ברומא – It’s better to burn out than to fade away.

קוביין לקח את המשפט מניל יאנג שכתב אותו בשנות השבעים. לפני עשרים שנה בגיל שש עשרה היה קל כל כך להאמין במשפט הזה כמו בהמנון, להתמכר לאמת של הקיצוניות, לשמץ הטירוף, לוודאות של או עד הסוף או לא בכלל. לו יכולתי, כמו שמדברת זלדה את יונה וולך הייתי שורפת את הממסד הקרוי עונות השנה. אולי בשביל להתבגר כמו שצריך בגיל 16, חשוב שיהיה לך ביד גפרור להצית ואש בלב, ולהבה יוקדת וממסד אחד לכלות לאפר.

ובגיל 16, לא הספציפי, אלא גיל 16 הכללי, שתמיד נשאר איזה געגוע אליו, גם אם כשהיית בן שש עשרה היית סתם נער מחוצ’קן שחשש לדבר עם הנערה המאוד יפה ההיא, בגיל 16 הזה, אתה מוכן להישרף באש הלהבה ורק לא להיות קורבן של איקאה, או להשתרך בתור הארוך למישור הויתור האין סופי, או להרכין את הראש וללכת בצעדים מדודים, פסיעה אחר פסיעה את השגרה, ואת החולין, ואת הצבעים האפורים של יומיום ששייך למבוגרים, ולאנשים ברעננה, ולחמש עם רפי רשף ולקופת הגמל. אתה מעדיף למות בבת אחת, גדול וחזק ופתאומי וצעיר ומאד מאד גיבור.

וחנוכה הוא לא רק חג אש ואור ונרות אלא הוא גם חג של גיבורים. פח שמן לא מצאנו אבל היינו גיבורים. אנחנו רק בנר הרביעי, וכבר עייפתי למלל את גבורות ישראל. האוורד פאסט כתב רומן בשנת 48 בשם “אחי גיבורי התהילה” שעוסק בחשמונאים ובגבורתם האין סופית. הוא נפתח במוטו הבא –      ” לאשר הם שם, יהודים ולא יהודים, שחירפו נפשם באותו מאבק עתיק-יומין ובלתי-נשלם על חירות האדם וכבודו ”  גם את המשפט הזה יכולתי פעם לקעקע על כתלי חדרי. הוא קרוב מאד לburn out  של קוביין ויאנג והוא מאד הירואי ובעיקר מאד יווני. עשרים שנה מגיל שש עשרה אני מבין שהחשמונאים וההתבגרות, הם קצת יוונים.

הגבורה היוונית העתיקה מבוססת על מודל אכילס. המודל הוא פשוט ומוכר היטב לישראליות – הגיבור הוא מי שבוחר במעשה המהולל, הגדול, הפואטי,  על פני החיים ארוכי השנים, המבוססים היטב בנעלי בבית ושלט מול הטלוויזיה. המוות יבוא לגיבור שעה שהוא צעיר וחזק, שפתאומיות בשדה הקרב . אכילס מודע היטב לצומת הזו, ומעדיף ללכת אל מותו ולזכות בתהילת גיבורים ודורות, מאשר לדשדש באלמוניות בנצח הימים. ואכילס הוא צעיר, וניל יאנג היה צעיר, וקוביין היה צעיר וכל האש הזו היא נחלת צעירים. נפלאה ומתבגרת, האש היא היא הצעקה הרומנטית שלנו כנגד הזמן שמכריח  אותנו להתבגר, להכיר במישור, ללכת גם באיטיות.

עשרים שנה מאוחר יותר, אני מוכן להודות שגם הברוש אולי צודק. שאולי בכל זאת fade away  זה בסדר. שיש חשיבות גדולה והנאה באיטיות. האש לא פוסקת אבל אני כבר לא מאוהב במדורות. מספיק לי שניים שלושה זרדים וקומקום ואין לי צורך בכוויות ובגיצים בורקים. אולי זה בגלל שאני עדיין מאמין בחינוך, והרגלתי לומר תהליך והתמדה. אולי זו הזיקנה שקופצת עלי. אבל יש טעם בגיבור היהודי שכובש כל מיני דברים אבל גם את יצרו. שלומד את סוד האיפוק והמשיכה שמתמכר לדרך ומאמין כל העת שבסוף יהיה משיח. אולי להתבגר זה למרוד בהתיוונות ולהיות יותר יהודי. בכל מקרה לאיקאה לא אלך גם אם זו תיהיה דרכי האחרונה.

ב-12.1.17 ייערך יום פתוח בישיבה החילונית בירושלים. לחצו כאן לפרטים נוספים ולהרשמה.

תלמידות זמן החורף בביצוע שלאה גולדברג רק חלמה עליו
בערב חנוכה חורפי ונעים עם לירון מיוחס ו-La Gitana הנפלאים
תודה לכל המנגנות, החוגגות ושותות היין