מן החורבן קדימה, כמו עוף החול

הייתי רוצה שכמו בפסטיבל היהודי בפולין, שמביט מן החורבן קדימה, כסמל עוף החול אל עבר פתיחות לעולם, פלורליזם, מרחב ביטוי ושיתוף פעולה פורה – נדע דווקא ביום החורבן לחשוב על האור שאחרי האפלה, על התחייה ועל המכנה המאחד והמשותף שלנו. הייתי רוצה כי דווקא ביום הזה נזכור כי אחרי החורבן מגיעה לה התחייה, והיא אפשרית בהחלט.

 

“ויש ההולכים מעירק לאמריקה
ויש מלבנון לניקוסיה
ויש מישראל לפלשתין
ויש מישראל לישראל לישראל לישראל
ולא מוצאים כלום כי ישראל בישראל נעדרת
אתה אשר רצית להיות חופשי בביתך
עשה לך כלי גולה
אין חופשי בעולם שלה גורש”

– ״איש הולך״, חביבה פדיה

***

תשעה באב מציין את חורבן שני בתי המקדש של העם היהודי. זהו יום שלציונו התנקזו כל הפרעות שעבר עם ישראל בארבע כנפות הגולה. ט’ באב הפך ליום אבל וקינה על כל מאורעות החורבן – בהם השואה, גירוש יהודי ספרד ואנגליה, הגירוש הגדול מגטו ורשה ועוד פרעות שהתרחשו על היהודים באשר הם יהודים.

יום אבל זה, בו קוראים בבתי כנסת את קינת איכה ונוהגים במנהגי אבלות שונים, מיועד לכלל עם ישראל. הוא נועד להזכיר לנו את הפוגרומים, את הגירושים ואת הגלויות לאורך אלפיים וחמש מאות השנים האחרונות.

לפני פחות מחודש חזרתי מפסטיבל התרבות היהודית בקרקוב, המתקיים כל שנה מאז שנת 1988 בעיר הפולנית, על ידי אנשים אשר מבקשים לקחת אחריות על החזרת תרבות העשירה שהייתה חלק נכבד מההיסטוריה, תרבות הקשורה כחוט השני עם תרבותו וזהותו של העם הפולני. הפסטיבל נוצר לראשונה על ידי יאנוש מאקוש וקרישטוף גיירט, אשר לראשונה מאז מלחמת העולם השניה העלו על במה יהדות פולין ותרבותה, ועוררו מחדש את הדיון על מקום התרבות היהודית כחלק מהותי מעיצוב ההיסטוריה הפולנית והקשר ההדוק בין התרבות היהודית והפולנית. ברונו שולץ, י.ל. פרץ וסופרים אחרים שיצרו בעברית, פולנית וביידיש – הם רק חלק קטן מהיוצרים הפולנים-יהודים שחיו לפני השואה ברחבי פולין, והשפיעו רבות על התרבות הפולנית והיהודית.

כיום אוסף הפסטיבל מדי שנה אנשי תרבות ורוח כמו Glass Orchestra ההונגרית-אמריקאית, Ouzo Bazooka הישראלית, ו-Selda Bağcan הזמרת התורכיה שמופיעה עם להקתBoom Pam  הישראלית. מגוון האמנים שמשתתפים בפסטיבל מביאים אליו את העולם היהודי על כל גווניו, קולותיו וריחותיו. כמובן שאפשר להתעלם מהעבר הנורא שידע האזור, אך המטרה בימי הפסטיבל היא להראות את התחייה ואת העושר התרבותי של התרבות היהודית, עם הפנים קדימה.

במהלך ימי הפסטיבל מתמלאים רחובות הרובע היהודי של העיר קרקוב בעשרות אלפי אנשים שמגיעים מרקעים ולאומים שונים. דוברי עברית, אנגלית, פולנית, הונגרית, ספרדית, סינית ועוד – שמסיירים יחדיו, נהנים מהרצאות והופעות ומכירים אחד את השני בתחושת שותפות גדולה מאין כמותה.

יש מה ללמוד מכך שרב יהודי-אורתודוכסי, זמרת מטורקיה, מוסיקאים מישראל, מארה”ב, מהונגריה ומצרפת יכולים להיות על במה אחת, בטקס הבדלה בלתי נשכח, במוצאי שבת, כשצופים בהם אלפי אנשים – יהודים ופולנים גם יחד.

היצירה היהודית המחדשת קמה כעוף החול מתוך זוועות הגטו, והעיר שהתרוקנה לאחר מלחמת העולם השניה מיהודים החלה לפרוח, לפחות פעם בשנה, בניגונים מקצוות שונות של העולם – בניבים שונים של השפה העברית, הערבית, הלדינו והיידיש, בשבעים פניה של התורה.

הייתי רוצה שכמו בפסטיבל היהודי בפולין, שמביט מן החורבן קדימה, כסמל עוף החול אל עבר פתיחות לעולם, פלורליזם, מרחב ביטוי ושיתוף פעולה פורה – נדע דווקא ביום החורבן לחשוב על האור שאחרי האפלה, על התחייה ועל המכנה המאחד והמשותף שלנו. הייתי רוצה כי דווקא ביום הזה נזכור כי אחרי החורבן מגיעה לה התחייה, והיא אפשרית בהחלט.

ריטה ברודניק היא ראשת הישיבה החילונית בתל אביב וחברת קהילת ROI של קרן שוסטרמן.