על שינויים מבורכים בני-זמננו | פרשת אמור

פורסם לראשונה במאקו

הידעתם? מרגע הפיכתנו לאומה אנחנו – ולא האל – אמונים על קביעת המועדים – זמנם ומנהגיהם. על החלק שלנו בלוח השנה העברי

פרשת אמור, הפרשה השמינית של ספר ויקרא, כוללת את פרשת המועדות, המפרטת את כל חגי ישראל והמצוות הקשורות לכל חג: א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי יְהוָה, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ–אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי (ויקרא כ”ג). הרב פפא במסכת ראש השנה (כ”ד ע”א) אמר: ” ‘אשר תקראו אתם’, תקרא בו כאילו היה כתוב ‘אַתֶּם’ “. במילים אחרות, חז”ל קראו את הפסוק בכתיב חסר: “אשר תקראו אַתֶּם”. לפי קריאה זו, אמנם מדובר במועדי יהוה, אבל מי שקובע אותם הם בני ישראל. מרגע הפיכתינו לאומה אנחנו – ולא האל – אמונים על קביעת המועדים – זמנם ומנהגיהם.

פסוקים אלה מקבלים משמעות מיוחדת כשקוראים אותם בסמיכות לעשרת ימי תקומה – הימים בין יום השואה ליום העצמאות – המועדים החדשים שהתווספו ללוח השנה בעת הזו. נדמה שבאמירה “אלה מועדי ה’ אשר תקראו אתם”, המקרא כמו חזה וציפה ליום שבו עם ישראל יוסיף מועדים ללוח השנה, ומנהגים לחוג אותם.

להתאים את החגים לאורח חיינו

מועד אחר שהתווסף ללוח השנה העברי לאחר תקופת המקרא הוא ל”ג בעומר. תקופת העומר שבמהלך השבועות שבין פסח לשבועות, הייתה לאורך ההיסטוריה תקופה מתוחה. בזמן המקרא, הייתה החברה החקלאית דרוכה לקראת הקציר, בתקופת מרד בר כוכבא הלחימה (ויש האומרים המגיפה בה הלכו לעולמם 24 אלף מתלמידיו של רבי עקיבא) הייתה בשיאה. גם בימינו, ימי העומר הם ימים מורכבים וטעונים במדינת ישראל, שהרי הם מכילים את הימים הלאומיים – יום השואה, יום הזכרון, יום העצמאות ויום ירושלים. איזה מזל שבאמצע כל העומס הרגשי הזה יש לנו יום חג, הרי הוא ל”ג בעומר, להפיג מעט את המתח.

אלא שהשנה ניאלץ להמתין עוד קצת עד למעבר מאבל לשמחה היות ושר החינוך נפתלי בנט החליט לדחות את ל”ג בעומר ביום אחד. ההחלטה ברגע האחרון לשנות את מועד ציון ל”ג בעומר הייתה מביכה מבחינת התנהלות משרד החינוך וגרמה לזעזוע מיותר במערכת בקרב מורים, תלמידים והורים (הרי החרדים במילא ידליקו מדורות במוצ”ש, הילדים הקטנים במילא מדליקים בערב שהכי נוח לועד ההורים ואילו הנוער והמבוגרים במילא מדליקים אחרי צאת הכוכבים… אז עבור מי בדיוק הזיזו את החג?). ייתכן שלהבא, עלינו לאמץ את מנהג האמריקאים, שקובעים חגים רק מתי שנוח – חג ההודייה בארה”ב הוא תמיד ביום חמישי האחרון בנובמבר, יום הזיכרון האמריקאי הוא תמיד ביום שני האחרון במאי… אולי משרד החינוך צריך לקבוע את חג העומר ליום שישי החמישי אחרי פסח? ככה המדורות תמיד יהיו בחמישי בערב, כולם יוכלו ליהנות מהחג, המורים יקבלו סופ”ש ארוך, ההורים לא ייאלצו לקחת עוד יום חופש כדי לגשר על הפער המטורף בין לוח החופשות של הילדים לימי החופש של ההורים, וגם לא יהיו שינויים ברגע האחרון… והרי ליגיטימציה לכך יש בפרשה שלנו: “אשר תקראו אתם”.

דרושה: גמישות מחשבתית וחדשנות

אבל אני דוקא רואה בהחלטה לשנות את מועד החג סימן לגמישות מחשבתית מסוימת ופרשנות יפה לפסוק “אשר תקראו אתם”: “אתם” – הכוונה למשרד החינוך, במקרה זה. אם על פי המקרא, בני האדם אמונים על קביעת המועדים, אז אפשר ואף רצוי לשנות יום כלשהו כשלא נוח, אפשר ורצוי להוסיף מנהג כשרוצים, אפשר ורצוי לשנות מסורת כשהיא כבר לא מתאימה… שינויים, הזזות וחידושים ביהדות הם דבר לגיטימי, אפשרי ורצוי. לאורך ההיסטוריה, העם היהודי תמיד ידע לעשות שינויים והתאמות הנדרשות לתקופה, כשל”ג בעומר הוא דוגמא נהדרת לכך. כך נשארה היהדות חיה, נושמת, רלוונטית. בשנים האחרונות יש בישראל פריחה נאה של יהדות-ישראלית פלורליסטית, פתוחה ומתחדשת; זה רק הממסד היהודי בישראל, המוחזק בידי הזרם האורתודוקסי שקפא במקומו ועצר מלכת. הפחד מהתרחקות מהמסורת והרצון להגן עליה, הביאו לקיבעון מסוכן שאף פוגע ביהדות עצמה ומרחיק ממנה את העם שכה אוהב אותה.

ומחשבה לסיום: כשם ששינו את יום הדלקת המדורות על מנת לכבד את שומרי השבת כהלכתה, אולי יש מקום לשקול גם אפשרות של שינוי מנהג החג כדי לכבד את שומרי הסביבה כהלכתה? אני רוצה להציע שהשנה, במקום להדליק מדורות ענק – נדליק רק מדורה סמלית, במקום מדורה לכל כיתה – נדליק מדורה לכל שכבה, במקום מדורה שדולקת כל הלילה – נסתפק במדורה של שעה – שעתיים… כך נשמור גם על המסורת וגם על הסביבה, נפחית גם תאונות-שריפה של ילדים וגם את זיהום האוויר… שינויים אפשריים ואפילו רצויים. ושיהיה לנו ל”ד בעומר שמח!

מאת: נגה ברנר-סמיה, סמנכ”ל בינה  – התנועה ליהדות חברתית