שמונה נרות – שמונה זכויות | חוגגים 70 להכרזת זכויות האדם

ב-10 לדצמבר, נר שמיני של חנוכה, נציין את יום זכויות האדם הבינלאומי ונחגוג 70 שנה לחתימת ההכרזה לבאי עולם בדבר זכויות האדם. אנחנו רואים חיבור מתבקש בין ההכרזה החשובה שסימנה נתיב של אור וריפוי לכל בני האדם, לבין חג האורים שמסמל אור, עוז וגבורה אנושית. בכל נר של חנוכה נאיר סעיף אחד מההכרזה, ונציע מבט חדש על המשמעויות שלו בחברה הישראלית. שמונה נרות – שמונה זכויות.

נר ראשון

כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה.

(ההכרזה לבאי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף א’)

הסעיף הראשון בהכרזה מצהיר על שוויון בסיסי בין בני האדם, ומתבסס על הפסוק התנכ”י: “וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ” (בראשית א’ כ”ז). פסוק זה הוא אחד מאבני התווך ההומניסטיות ביהדות, וכמו הסעיף בהכרזת זכויות האדם, הוא מבסס את הדרישה לשוויון דרך צלם – בתנ”ך זהו צלם אלוהי, ואילו בהכרזה זהו צלם האנוש, אותם “תבונה ומצפון” ששייכים לכל אדם ואדם, והם זכות בסיסית לכל. הכרזת זכויות האדם לוקחת את מעשה הבריאה האלוהי ומעבירה אותו לאחריות בני האדם: שהרי אותו “צלם אנוש” איננו השתקפות של דמות אלוהית אלא שלהם-עצמם ושל זולתם, מעצם היוולדם. העברת האחריות על צלם האנוש מהאל לאדם, כמו ממשיכה את המהלך התנכ”י ומתאימה אותו לרוח הזמן והתקופה, כנהוג במסורת היהודית מאז ומעולם.


נר שני

(1) כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה.

(2) כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו ולחזור אל ארצו.

(ההכרזה לבאי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף י”ג)

חופש תנועה הוא אחד היסודות הדמוקרטיים החשובים ביותר, וכיום נראה לרובינו מובן מאליו. בתנ”ך, אחד הרגעים המכוננים של הפיכת אברהם לאבי העם היהודי קשור לעזיבה ונדידה. אלוהים פוקד על אברהם: “לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ” (בראשית י”ב, א’), ומתוך העזיבה הזו של ארצו ומסע אל הלא-נודע, תתאפשר ההבטחה בהמשך הפסוק: “וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה”. הטקסט התנ”כי קושר בין היכולת והזכות לתנועה חופשית, להמשך שרשרת הדורות. הקשר הזה התחזק עם הקמת מדינת ישראל, שעל הזכות לעלות אליה נאבקו יהודים בכל התפוצות, מקהילת ביתא ישראל באתיופיה ועד אסירי ציון בברית המועצות לשעבר. מתוך הבנת החשיבות העצומה של חופש התנועה עבור התנועה הציונית, וברוח האוניברסלית של הכרזת זכויות האדם, יש לדרוש את החירות לחופש תנועה ומגורים, שבהם גלום החיפוש והשאיפה אחר האושר, לכל בני האדם.


נר שלישי

(1) כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם.

(2) נישואין יערכו רק מתוך הסכמה חופשית ומלאה של בני הזוג המיועדים.

(3) המשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנה של החברה והמדינה.

(ההכרזה לבאי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף ט”ז)

כאשר מדברים על הזכות לנישואין וגירושין, לא מדובר רק על טקס מפואר עם סידורי פרחים, אלא על זכות בסיסית שיש לה נגיעה עמוקה לחיי הפרט בכלל. הזכות לבחור עם מי נקים בית היא הזכות לבחור גם את הדרך שבה נחיה את חיינו. שבעים שנה לאחר חתימת ההכרזה, הזכות לנישואין וגירושים בישראל קיימת אבל אינה שלמה. יש להמשיך ולהיאבק למען חברה שבה גם זוגות חד מיניים, מעורבים או שיהדותם אינה מוכרת ע”י המדינה, יוכלו להינשא כראות עיניהם וליהנות לאותן הגנות וזכויות הנתונות לכל אדם. נמשיך לשאוף לחברה שבה גם החופש לביטול הנישואין תקף לכל – ואינו נתון להחלטתם של בתי דין רבניים שמאפשרים את התופעה המכוערת של נשים עגונות.


נר רביעי

כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת. חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו או לאמונתו – לבדו או בציבור, ברשות היחיד או ברשות הרבים, דרך הוראה, נוהג, פולחן ושמירת מצוות.

(ההכרזה לבאי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף י”ח)

נהוג לדבר על חופש דת בהקשר של דתות ממוסדות, ולכן טוב לחזור להכרזת זכויות האדם ולהיזכר שחופש הדת מגיע יחד עם חירות המחשבה והמצפון. הקשר בין הזכויות הללו טמוע במהותן: אמונתו של האדם חייבת לנבוע מתוך מחשבה חופשית, ובתיאום עם הערכים שבהם הוא מחזיק. במגילת העצמאות שחגגה גם היא 70 שנה, מופיע משפט דומה: “[מדינת ישראל] תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת”. גם מנסחי מגילת העצמאות ראו צורך לשים זו לצד זו את חופש הדת וחופש המצפון, באופן חדשני לאותה עת. כך, הם מציבים את התרבות העברית המתחדשת בקו אחד עם עקרונות בינלאומיים, לפיהם חופש הדת תקף לא פחות עבור מי שמגדירים עצמם חילונים, וגם להם הזכות להחזיק בדעותיהם ובאמונותיהם, ולהתנהל לפי צו מצפונם.


נר חמישי

(1) כל אדם זכאי להשתתף בהנהלת ארצו, בין השתתפות ישירה ובין דרך הנציגות שנבחרה בבחירות חופשיות.

(2) כל אדם זכאי לשוויון בכניסה לשירות במנגנון של ארצו.

(3) רצון העם הוא היסוד לסמכותה של הממשלה. העם יביע את רצונו בבחירות כשרות הנשנות לעתים מזומנות, לפי זכות בחירה כללית ושווה ובהצבעה חשאית, או לפי סדר של בחירה חופשית כיוצא בזה.

(ההכרזה לבאי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף כ”א)

הזכות לבחור ולהיבחר ולהיות חלק מהמנגנון הדמוקרטי, לעיתים קרובות מתקבלת כמובנת-מאליה. נהוג לטעון שאזרחים משתמשים בהליכה לקלפי אחת לארבע שנים, כמעין רשיון מוסרי לעוד ארבע שנים של אדישות פוליטית. אולם, הבחירות ברשויות המקומיות שהתקיימו לפני חודש, הוכיחו כי סעיף כ”א בהכרזת זכויות האדם עודנו תקף, וכמה הוא חשוב. בבית שמש, בחיפה, בירוחם, ובכעשר עיריות ומועצות מקומיות אחרות, נבחרו נשים כראשות הרשויות לראשונה. במרבית המועצות, נבחרו נשים רבות הרבה יותר מבעבר כחברות מועצה. עליזה בלוך הוכיחה שתושבי ותושבות בית שמש יכולים להצביע לפי ליבם ליבם, בניגוד לסטיגמה הקיצונית שדבקה בעיר; בירושלים, המועמד החילוני והליברלי עופר ברקוביץ’ הפסיד על חודו של קול, אבל ההתעוררות של אקטיביזם ירושלמי צעיר ופלורליסטי היתה תקדימית ומעוררת הדים. בהכרזה כתוב: “רצון העם הוא היסוד לסמכותה של הממשלה” – כל עוד אנחנו חיים במדינה שבה המערכת הפוליטית חיה ונושמת, ויש בה מקום לאנשים ונשים ישרי דרך להיכנס ולחולל בה שינוי, חובה עלינו, העם, להמשיך להיאבק לחיזוק הדמוקרטיה על כל צדדיה.


נר שישי

כל אדם זכאי למנוחה ולפנאי, ובכלל זה הגבלת שעות העבודה במידה המתקבלת על הדעת וחופשה בשכר לעתים מזומנות.

(ההכרזה לבאי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף כ”ד)

ימי מנוחה והגבלת שעות העבודה הן זכויות חדשות יחסית, ועד היום הן אינן מתקיימות במקומות רבים בעולם. בישראל קיים “חוק שעות עבודה ומנוחה” שמגדיר זכויות עובדים בדבר הגבלת שעות העבודה ליום, זכות למנוחה שבועית וגמול עבור שעות נוספות. למעשה, הגירסה הראשונית של הזכות לחופש ומנוחה מופיעה כבר בספר בראשית: “וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ” (בראשית ב’, ב’-ג’). אבל, לא מספיק שאלוהים יכול לשבות: בחלקים מאוחרים יותר בתנ”ך, ישנה ההכרה בכך שבהיעדר סדר חברתי, המנוחה תהיה שמורה לעשירים בלבד, לאלו שיכולים להרשות לעצמם לעשות זאת. לכן, התנ”ך מפרט במספר מקומות רשימה מפורטת יותר: “וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה’ אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ” (שמות כ’, ט’). יש כאן הכרה בזכות למנוחה – גם לגר שאינו יהודי, גם לעבד שאינו חופשי, וגם לבהמה – כלומר, הזכות למנוחה היא אוניברסלית ושייכת לכל. כך, רוח הכרזת זכויות האדם מתמזגת עם ספר הספרים לכדי הצהרה חד-משמעית: הזכות למנוחה קשורה קשר הדוק עם הזכות לאושר ולביטוי אישי, שצריכים לעמוד לרשותו של כל אדם. כך בונים חברה שאזרחיה אינם חיים במצב הישרדות אלא יכולים לצמוח להיות אנשים חושבים, עשירים ברוחם, ופנויים לפעול למען שינוי ועשייה משותפת.


נר שביעי

(1) כל אדם זכאי לחינוך. החינוך יינתן חינם, לפחות בשלבים הראשוניים והיסודיים. החינוך בשלב הראשון הוא חובה. החינוך הטכני והמקצועי יהיה מצוי לכל, והחינוך הגבוה יהיה פתוח לכל במידה שווה ועל יסוד הכשרון.

(2) החינוך יכוון לפיתוחה המלא של האישיות ולטיפוח יחס כבוד לזכויות האדם ולחירויות היסודיות. החינוך יטפח הבנה, סובלנות וידידות בין כל העמים והקיבוצים הדתיים והגזעיים, ויסייע למאמץ של האומות המאוחדות לקיים את השלום.

(3) להורים זכות בכורה לבחור את דרך החינוך לילדיהם.

(ההכרזה לבאי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף כ”ו)

הזכות לחינוך שוויוני אולי אינה נוגעת בצרכים הישרדותיים כמו קורת גג ומזון, אבל היא אבן הפינה של כל חברה בריאה וחפצת-חיים. מתוך מערכת חינוך טובה צומחים אזרחים טובים, חושבים, יצרניים, שמצעידים אותה קדימה. כאשר החינוך לא נגיש או שאיכותו נמוכה, הדבר בא לידי ביטוי באופן ישיר באחוזי הפשיעה והאלימות, בפריון הכלכלי, אבל חשוב מכל – ביצירת התרבות. בישראל, “חוק לימוד חובה” נחקק כבר ב-1949, לא הרבה לאחר ניסוח סעיף החינוך בהכרזת זכויות האדם. לשמחתנו הרבה, מרבית הילדים בישראל כיום אכן זכאים ומקבלים חינוך חינם החל מגיל שלוש. אנחנו מבקשים להאיר את החלק השני בסעיף: “החינוך יכוון לפיתוחה המלא של האישיות ולטיפוח יחס כבוד לזכויות האדם ולחירויות היסוד”. כלומר, לא מספיק שיהיה חינוך בחינם לכל; על מערכת החינוך להנחיל ערכים מסויימים, מעבר לידע תיאורטי ומקצועי. מחלקת החינוך בבינ”ה מגיעה בכל שנה לעשרות בתי ספר ואלפי תלמידים ותלמידות, כדי להעצים ולחזק לימוד ושיח משמעותי סביב זהות יהודית פתוחה, המחוברת לחברה הישראלית ולערכים הומניים. בשנה האחרונה התעצם השיח סביב ההדתה בבתי הספר, ושינוי הצביון החילוני של מערכת החינוך הממלכתית. אנחנו טוענים כי דרך היכרות מעמיקה עם העגלה המלאה שהיא התרבות היהודית והעברית, נוכל לשמור על זהותנו ולהמשיך לדרוש שוויון – בחינוך ובכלל.


נר שמיני

היום, העשירי בדצמבר, ב’ בטבת, אנחנו מדליקים נר שמיני של חנוכה ומציינים את יום זכויות האדם הבינלאומי וחתימת ההכרזה לבאי עולם בדבר זכויות האדם. במהלך החג, הארנו בכל נר סעיף אחר בהכרזה, בנסיון להראות את המשותף לערכים האוניברסליים של המגילה ולתוכן שניתן למצוא בארון הספרים היהודי ובתרבות הישראלית. ליהדות פנים רבות – ובמהלך החג בחרנו להאיר את הצדדים שמצאנו מעוררי השראה ונושאי מסר הומני. כדי להמשיך ליצור חברה צודקת יותר, עלינו להכיר את המקורות שלנו – וזכינו להתברך בתרבות עשירה, מספר התנ”ך, דרך מגוון ההגות היהודית לדורותיה ועד טקסטים אוניברסליים דוגמת הכרזת זכויות האדם. רק כך, נוכל לקחת אחריות על התרבות והחברה שבה אנו חיים. שתהיה לנו שנה מאירה ושוויונית!

וּבַחֹמֶר הַזֶּה הָאָפֵל נִטְבָּעוּ כְּתָמִים שֶׁל אוֹר

וְלֹא נִשְׁמַע בָּהֶם קוֹל וְרַחַשׁ בָּם לֹא יַעֲבֹר

וְהֵם כְּמוֹ שֶׁמֶן הַמּוֹר נִגָּרִים וְזוֹלְפִים מִן הַפָּךְ.

(דליה רביקוביץ’, “כתמי אור”, מתוך: אהבת תפוח הזהב)