“עת להיפרד”- כיצד נכונן פרידה משמעותית בסוף השנה?

עם סיומה של השנה, ניחוח הפרידות ממלא את האוויר. אנחנו נפרדים מגן, מבית ספר, מחברים שעוברים דירה. נפרדים מהשגרה המוכרת ועוברים לשגרה אחרת, חדשה. לעיתים אנו רואים בפרידה צו גורל שפשוט צריך לקיימו, אולם פרידה היא גם הזדמנות לעצור לרגע להביט לאחור ולבחון את העבר ואל העתיד ולראות רגע של הזדמנות למעשה משמעותי.

משתתפות בתכנית “מתחברות” של מחלקת חינוך. טקסים עוזרים לנו לסמן שדבר אחד נגמר ודבר-מה אחר מתחיל.

הגמרא במסכת עירובין, מספרת על רבי אבא בר שומני ורב נשיא בר ירמיה שהיו נפרדים זה מזה, היו עומדים ואומרים איש לרעהו, “בוא נפרד באמצעות דבר שטרם שמענו אחד מהשני”, שנאמר: לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרו.
רבי אבא בר שומני ורב נשיא נמצאים ברגע של פרידה, הם עומדים זה מול זה  ומתכוננים להיפרד. איך הם עושים זאת? ראשית, הם אינם מתעלמים מרגע הפרידה. הם מקדישים לו מחשבה ומתייחסים אליו כאל רגע משמעותי. הם אינם מטייחים אותו באמרם: “יום אחד עוד נפגש, איננו נפרדים באמת”. הם מבינים כי מה שהיה לא יהיה בדיוק אותו דבר ומשקיעים זמן בפרידה.

בכדי להקל על הפרידה הם ממציאים טקס. טקסים, עוזרים לנו לסמן שדבר מה נגמר ואחר מתחיל. כמו טקס של קריאת סיפור לפני השינה, כמו טקס קבלת שבת וכמו טקס סיום שנה בגן. הם יוצרים טקס חדש משלהם בכדי לסמן את רגע הפרידה. מעניין לראות שבטקס שניהם נוקטים בפעולה אקטיבית בכך שהם מביאים את עצמם למפגש.

רגע הפרידה יכול לפעמים להיתפס כרגע שלא אני בחרתי בו, שנכפה עלי, רגע שחסרה בו ודאות. האקטיביות יוצרת תחושה של שליטה ומקלה על הפרידה.
הדבר המשמעותי ביותר שהם מחדשים לנו הוא התוכן שהם מכניסים לטקס הפרידה. “כל אחד מאתנו יאמר לחברו דבר שעדיין לא שמע”. לרגע הזה, שיש בו סיום וסוף הם מכניסים יצירה חדשה, הם דואגים לעיצוב הזיכרון שלאחר הפרידה ומבטיחים כי כל אחד ירגיש שחברו זוכר אותו בצורה טובה. כך, על אף הפרידה, נשארות בהם תחושות של ביטחון, שייכות וזיכרונות טובים שכל אחד נושא מחברו.

עתה עם סיומה של שנת הלימודים, אני מאחלת לכם ולנו שנזכה להיפרד ולאפשר לתלמידנו להיפרד מתוך מודעות, תחושה טובה ויצירה של זיכרונות חדשים שיסייעו להם בהמשך הדרך.


אילה דקל היא מובילת השתלמויות סגלי הוראה במחלקת החינוך בבינ”ה.