מתחתנים בתוך השבט | פרשת ‘חיי שרה’

הסיפור המקראי מתאר לנו כיצד אחרי כל המסעות, המלחמות, הבריתות, העקדות, הנסיונות והתלאות של אברהם אבינו התחושה היא שבסך הכל הוא די מסודר- “וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל” (בראשית כ”ד א’).

ומה בכל זאת חסר לאדם שיש לו הכל? התשובה מגיעה תכף ומיד כשאברהם לוקח את אליעזר עבדו ומנהל משק ביתו, ושולח אותו למשימה: למצוא כלה לבנו יצחק.

רבקה משקה את אליעזר ליד הבאר. חתונה מעורבת עם הכנענים לא באה בחשבון.

יש משהו מנחם בעובדה שהורים יהודיים מאז ומעולם לחצו על ילדיהם להתחתן ולהקים משפחה. אברהם בטח הסביר לאליעזר שהוא כבר זקן והוא עוד היה רוצה לרקוד בחתונה של בנו ואולי אפילו לפגוש איזה נכד או שניים. הוא לא מבין למה יצחק מחכה, וגם אולי קצת נבהל מהבנות שהוא רואה מסתובבות בסביבת בנו, כי האמת היא שאברהם מאוד מדוייק במה שהוא רוצה: “וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ:  שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ–בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק” (בראשית כ”ד ב’-ד’).

אברהם כבר מזמן השתקע לו בארץ הכנעני, אבל מבחינתו לא בא בחשבון שצאצאיו יתערבבו בכנענים והוא מבקש לייבא כלה מארצו ומולדתו. אליעזר, העבד הנאמן והמיומן, לוקח על עצמו את המשימה ומבצע אותה בתכליתיות ודייקנות תוך שהוא חוזר מהגיחה למזרח עם רבקה בת בתואל, בן מלכה, אשת נחור, אחי אברהם.

אנחנו כבר יכולים לדמיין איך נשמעו בהרי יהודה קול ששון וקול שמחה- לא רק שנמצאה כלה מתוך השבט, היא אפילו בת משפחה! שאפו גדול לאליעזר על הביצוע המזהיר ויצחק יכול להכניס את הכלה הטרייה לאוהל אמו שרה ולתוך משפחתו.

עכשיו נריץ קדימה את הסיפור בכמה אלפי שנים ל-2018, כשיצחק נוסף, הפעם משבט הלוי, נכנס תחת החופה אך הפעם הוא לא מתחתן “בתוך השבט” וארץ כנען כולה גועשת ורועשת.

אני איני מתכוון לעסוק בחייהם הפרטיים של צחי הלוי ולוסי אהריש. אני יודע שנפוץ לחשוב ששחקנים, אנשי תקשורת, פוליטיקאים ודומיהם חתמו על טופס ויתור על זכותם לפרטיות אבל אני חושב שזה קצת גס וחסר רגישות לנהל דיון תיאורטי תוך התייחסות אישית לסיפור אהבה של שני בני אדם. הסוגיה המעניינת והחשובה היא לא מה אנחנו חושבים על בחירות החיים הפרטיות של לוסי וצחי אלא על היחס הכללי של החברה הישראלית לנישואין “מחוץ לשבט”.

הוגן לטעון כי בישראל של המאה ה-21 ישנה סלידה ורתיעה של מרבית הישראלים מארגונים כמו להב”ה (ראשי תיבות של “למניעת התבוללות בארץ הקודש”, אם תהיתם) המעלים על נס שיח של טוהר גזעי יהודי. הבטן מתהפכת כששומעים את בנצי גופשטיין, או לחילופין את אורן חזן, מזדעקים על נישואין מעורבים והתבוללות. אך בפועל נראה שבאופן די גורף, היהודי הישראלי המצוי מרגיש חוסר נוחות עם המחשבה שבנו או בתו יתחתנו עם מוסלמי/ת-  96% לפי סקר מכון PEW האמריקאי. תחושת החוסר נוחות מתבטאת כמובן במספרים הזעומים של זוגות בין-דתיים מקרב הציבור היהודי-ישראלי: רק כ- 2% מהזוגות הנשואים בארץ משלבים יהודי עם בן כל דת אחרת.

אני חושב שיש מבוכה על הפער בין תפיסות העולם הליברליות-הומניסטיות של הציבור החילוני בישראל ובין הרצון שלו שהוא ובני ביתו יתחתנו “בתוך השבט”. כי הרי האדם החילוני אינו תופס את עצמו כיצור שבטי. הוא אדם אוניברסלי, פתוח ונאור ואינו רואה את עצמו כנפרד משאר העולם. מדוע הוא עצמו ייתחתן רק עם יהודיה? מדוע יחנך את ילדיו כך? תשובה בנצי גופשטיינית כמובן לא מקובלת עליו אבל הוא מתקשה לנסח את תשובתו שלו.

הסיבה לקושי נעוצה בחוסר העיסוק של הציבור הממלכתי בישראל בנושא של זהות, קל וחומר זהות יהודית. בהעדר לימוד ושיח על הדרך בה אדם חילוני בישראל רוצה לפתח ולחיות את הזהות היהודית שלו, הגיוני שזה ירגיש מאולץ לשלוף את הקלף השבטי-יהודי כדי להסביר מדוע לא מסתדר לו להתחתן עם לא-יהודיה.

כשאתה חי חיים יהודים-חילוניים המלאים בתרבות יהודית, חגים, מסורת והיסטוריה אז הרבה יותר פשוט לראות מדוע זה מסובך וקשה להתחתן עם מישהי שאינה חולקת איתך את המטען התרבותי הזה. אתה שייך לשבט. אתה בוחר להשתייך אליו ולתת לו מקום של משמעות בחיים שלי ולכן אתה גם מחפש לבנות בית ולהקים משפחה עם בן או בת השבט שלך. זהו חלק מהבחירה הריבונית של כל אחד ואחת מאיתנו. היא בחירה מורכבת שכוללת מרכיבים של זהות, שייכות שבטיות ובתקווה גם המון אהבה – לא צריך להיבהל, ובטח לא להתערב כשמישהו בוחר אחרת ממני.


יובל לינדן הוא מנהל מחלקת מכינות ושנת שירות בבינ”ה.