על צדק, על שלום ועל מה שביניהם | פרשת ‘שופטים’

מעטות הפרשות בתורה, המגלמות גם את המסר של בינ”ה – התנועה ליהדות חברתית, וגם את המציאות האקטואלית, באופן כל כך מפורש וברור כמו פרשת שופטים.

משתתפות בהפגנה נגד חוק הלאום, בשבוע בעבר.

הפרשה עוסקת בשיטת ניהול מדינה – בסדרי ממשל ושלטון. היא פותחת ברשות האכיפה והמשפט: “שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙”  וממשיכה לרשות המבצעת: “שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ”.

מכל אחת מן הרשויות נדרשת תכונה מרכזית אחרת. מן המלך נדרשת בעיקר מידת הצניעות: “רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ …וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד… לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול”. על המלך לא להיות מורם מעם, לא להרבות בהון ונכסים, לא לחיות חיי מותרות אלא חיים פשוטים וערכיים.

ואילו מהשופטים והשוטרים נדרשת בעיקר מידת הצדק: “וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃ לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃ צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ”

פרשנויות רבות ניתנו לפסוק “צדק צדק תרדוף”. למה “לרדוף”? האם משפט צדק זה לא דבר מובן מאליו!? אם כן, הבחירה במילה “תרדוף” מזכירה לנו, שהצדק לא יבוא אלינו מעצמו – יש לדרוש אותו. צריך להתאמץ להגיע אליו. ולמה פעמיים? כי צריך לעבוד על זה כפליים. צדק הוא דבר חמקמק, וגם כשאנחנו חושבים שהגענו אליו, יש להמשיך לרדוף אותו. ויש הלומדים מכפל הלשון, שמדובר בשני סוגים שונים של צדק: צדק אבסולוטי, אובייקטיבי וצדק שהוא תלוי קונטקסט, תלוי אדם ועולם. משפט צדק מתקיים רק כאשר שני סוגי הצדק נלקחים בחשבון.

ורש”י מוסיף שמינוי שופטים יכול להיתפס כעניין של חיים ומוות“‘למען תחיה וירשת’ –  כְּדַאי הוּא מִנּוּי הַדַּיָּנִין הַכְּשֵׁרִים לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהוֹשִׁיבָן עַל אַדְמָתָן.”

במילים אחרות, אם לא נצליח לשמור על בתי הדין שלנו “כשרים” ודואגים להגינות ושוויון של כל אזרחי המדינה, לא נהיה ראויים להמשיך לשבת כאן על אדמתינו.

שרת המשפטים איילת שקד, נשיא המדינה ראובן רבלין והשופטת מרים נאור בטקס השבעת שופטים בבית הנשיא, 2016. קרדיט: מארק ניימן, לע”מ

כבר בתקופה המקראית היתה היררכיה ברשות השופטת, ונדרשה הפרדת רשויות לשמור על איזונים ובלמים בתוך המערכת. כפי הנראה היו כבר אז מתיחויות בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. פרשת השבוע (בתקשורת) – ההתקוטטות של בין שרת המשפטים איילת שקד לבין השופטת אסתר חיות סביב חוק הלאום – מהדהדת את פרשת השבוע (במקרא). המתח בין הרשויות בהקשר של צדקת חוק הלאום מעלה שאלות רבות עבורן: מה ההבדל בין צדק לצודק? האם יתכן צדק ללא שוויון? מה קורה כאשר צדקו של אחד מתנגש עם צדקו של האחר? מי מכריע ואיך?

הערך הנוסף בתורה שאותו אנו נדרשים “לרדוף” הוא השלום: “בקש שלום ורדפיהו” (תהילים ל”ד).  אז מה קורה כאשר הצדק מתנגש עם השלום? או במקרה שלנו – מה בין להיות “צודק” לכאורה, לבין שמירה על שלום בית? על התנגשות בין צדק ושלום אנו לומדים מדברי הרבי מאיר:

רודף צדק ג’ימי ודין רודף שלום 
נפגשים להם בבאר האדום 
השלום והצדק מתחבאים באפלולית 
רובצים להם אין הגה בתוך שלולית 

זורק דין שלום לג’ימי צדק 
“אתה מודע לזה שצדק זה חרוז להדק?” 
יורק ג’ימי צדק לדין שלום 
“ממש כמו ששלום זה חרוז לחלום” 

והנה הם קמים רודף מול רודף 
לגחך קלות ולהתנדף 
בשלולית אפלולית בבאר האדום 
לא פלא שצדק בורח לא פלא שבורח שלום

(מאיר אריאל, 1999)

אנו נמצאים בפתחו של חודש אלול, חודש הסליחות וההיערכות לשנה החדשה. החודש מביא עימו הזדמנות להתעורר, להסתכל לתוך עצמינו ומסביבינו – ולהתחיל לרדוף אחרי הדברים החשובים באמת:

צדק צדק תרדוף 
בקש שלום ורדפהו 
בקש שלום ורדפהו 
צדק צדק תרדוף 

 

שבת של צדק ושלום.


נגה ברנר סמיה היא סמנכ”ל בינ”ה התנועה ליהדות חברתית