יעקב ועשיו – הזמנה לתיקון משפחתי | פרשת ‘תולדות’

פרשת ‘תולדות’ מביאה לפתחנו את סיפוריהם של יעקב ועשיו, שני בני יצחק שעוד בבטן אימם נאבקו זה בזה. התחרות על הבכורה, או ליתר דיוק המאבק על ההמשכיות המשפחתית, נטווים כחוט השני מסיפור הלידה, עובר במכירת הבכורה בעבור תבשיל, ולסיום – הדרמה הגדולה: סיפור התחזותו של יעקב לעשיו וגניבת ברכת ההמשכיות והירושה מאביהם, יצחק.

בעוד שיעקב מתגלה כאיש עקלקל התר אחר הזדמנויות, המספר המקראי מתאר דווקא את עשיו בצבעים חמים ומשפחתיים, אדם המחובר לאדמת אבותיו ומסור במסירות רבה לאביו שאוהבו אהבה גדולה.  דמותו של יעקב, שאינה מונעת משיקולים מוסריים אלא תועלתניים, הינה דמות לא שגרתית עבור אב קדמון המהווה את אחד משלושת אבות האומה העברית. איזו אומה תעלה על נס דווקא את הבן המרמה את אביו? את האדם המנסה פעם אחר פעם לתמרן את המציאות לטובתו, בפרשתנו בסיפור מכירת הבכורה ולאחר מכן בסיפורי לבן? לכאורה זוהי בחירה מתמיהה שרב בה הנסתר על הגלוי. הפרשנות החז”לית ניסתה להתמודד עם מורכבות זו באמצעות ספרות מדרשית ענפה, שלמעשה יצרה דמות חדשה אפופה בהילה של תמימות ולמדנות, וזאת לעומת דמותו האכזרית של עשיו. דמויות אלו אינן מתקיימות במקרא כפשוטו, והן למעשה ניסיון לכונן דמויות חדשות ולשנות את הסיפור המקראי ממהותו.

אם נישיר מבט אל הסיפור בפרשתנו ולא נפנה לטיוח אפולוגטי המשנה את מהותן של הדמויות, נגלה שהסופר המקראי בוחר פעם אחר פעם בתיאורה של המורכבות הרחוקה משלמות. עבורו מאבקי הקנאה בין האחים הם טבעיים, ההעדפות של הורה אחד על פני משנהו היא חלק מהחוויה המשפחתית, והספקנות של ההורים לגבי הבחירות של ילדיהם, לרבות בני הזוג שהם בוחרים לעצמם, הם מוטיב חוזר שנים רבות לפני שהאמא הפולניה הגיחה לאוויר העולם.

אם ובת בפעילות בין-דורית ‘מתחברות’ לשנת המצווה בבינ”ה. ביחסי משפחה, יש צורך במידה של חמלה וחיפוש אחר הטוב המשותף.

הריאליזם המשפחתי הוא המקנה לסיפור את אמינותו ומאפשר לנו להרגיש בנוח עם המציאות היום יומית בה אנו חיים הן כהורים והן כילדים. השאלה המרכזית היא: כיצד אנו פועלים בתוך הדרמה הזו? בסיפורם של יעקב ועשיו אנו נחשפים להתמודדות הכוללת בריחה, זעם, תסכול וייסורים רבים הנמשכים למעלה מ-14 שנה עד למפגש המיוחל בין האחים, שעל אף החיבוקים והבכי, הסתיים בהפרדה ברורה המובחנת על ידי נהר הירדן החוצה בין האחים.

הסיפור המקראי החושף בפנינו את הטרגדיה המשפחתית שכרוכה בזעם וניתוק, איננו צו גורל אלא הוא תמרור אזהרה המצביע על כך שזוהי המציאות הריאלית, אך בכוחנו לשנות אותה לא באמצעות טיוח פרשני או התעלמות אלא באמצעות הכרה בקשיים הניצבים בפני כל משפחה, ומתוך כך בפניה להתמודדות. פעמים ישנם כתובים המלמדים אותנו כיצד לנהוג בעוד שאחרים, כמו פרשתנו, מצביעים על הצורך בשינוי ותיקון. תיקון המצריך התעלות מעל הריאליזם הקר אל עבר רבדים של חסד וחמלה שאינם מחפשים מי צודק בהכרח, אלא מחפשים אחר הטוב המשותף. טוב שמאפשר ליעקב להפוך לאיש אמת ולאברהם לאיש של חסד, כל אחד  ותיקונו שלו, כמאמר הנבואה החותמת של ספר מיכה:

“מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲו‍ֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם. תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם”.


אברהם אייזן הוא מנהל מחלקת החינוך בבינ״ה.