עשר טעויות ותקווה קטנה לעתיד | פרשת ‘וישב’

לכל אלה שטוענים: “אני בסך הכל בן אדם אחד – כמה אני כבר יכול להשפיע? כיצד מעשיו של אדם אחד כבר יכולים לעשות שינוי בעולם?” – הנה לפניכם סיפור שבו מעשיהם של בודדים רוקמים יחד סיפור של עם שלם.

פרשת ‘וישב’ מתחילה את רצף סיפורי יוסף, שבהם כל אחת מן הדמויות בסיפור עושה טעויות אנושיות פשוטות, חטאים שגרתיים בהם בני אדם חוטאים כל יום. אך בסיפור המקראי, כל טעות גוררת אחריה תוצאות הרות גורל, ויחד הן מרכיבות את מרקם הטבע האנושי כולו.

לפניכם “מצעד הטעויות” המקראיות הנפוצות ביותר: עשרת החולשות האנושיות שניתן ללמוד מפרשת ‘וישב’ (לפי סדר הופעתן בפרשה, לאו דוקא לפי סדר חשיבותן):

  1. יחס מועדף לאחד הילדים: “וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו–כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים”. יעקב התייחס באופן מיוחד ליוסף ואהב אותו יותר מאשר את אחיו. פייבוריטיזם זה אף פעם לא רעיון טוב. טעות ראשונה, טעות של טירונים.  
  2. קנאה: “וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו–וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם”. התגובה הצפוייה של האחים לטעות מספר 1 של ההורים – קנאה. האחים כל כך מקנאים ביוסף, שהם אפילו לא מסוגלים לדבר איתו. פייבוריטיזם גורר קנאה גורר שנאה… איך לא?
  3. התנשאות ויוהרה: “וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי”. יוסף מספר שבחלומו כל אחיו משתחווים לו, סובבים סביבו. יוסף מצטייר כיהיר ומתנשא. גם אם אתה חושב שאתה יותר טוב מכולם, מוטב להצניע, להצטנע.
  4. תקשורת בין אישית לקויה: “וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ?” אב גוער בבנו. יעקב לא אומר: “שב, בני, ואסביר לך משהו…” או: “תראה, אני חושב שלהבא לא כדאי לדבר ככה אל אחיך…” מה כן? גערה. חוסר רגישות בדיבור, עלבון. לא חבל?
  5. יוסף במצרים. מיהו המנהיג העכשווי שמחזיר טובה תחת רעה?

    טינה ונקמה: “וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ”. האחים מקנאים, שונאים ואז זוממים להרוג את יוסף. אין חזק יותר מרגש הטינה ודחף הנקמה.

  6. לשון הרע: “וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה–בָּא”. האחים בזים ולועגים ליוסף. מזלזלים בו ומעליבים אותו. זה לא יכול להגמר טוב.
  7. בצע כסף: “וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף” האחים מוכרים את יוסף בתמורה כספית.
  8. אלימות וניצול כוח: באותה נשימה שבה הם הולכים אחרי בצע כסף, מנצלים האחים גם את כוחם לביצוע מעשה נפשע.
  9. שקר ובגידה: “וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ: הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא–אִם-לֹא”. גם מכרו את יוסף לישמעאלים, וגם משקרים לאביהם שיוסף מת. כולם משתתפים בתרמית הגדולה מכולם – על אביהם – בטבלם את כותנת הפסים של יוסף בדם ובהביאם ליעקב באמירה “טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף”. שקר נורא ואיום. הלב נכמר.
  10. כפיות טובה: “וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ“. שר המשקים, שאת חלומו יוסף פותר, משתחרר מן הכלא אבל שוכח את הטובה אותה עשה לו יוסף… כמה קל לשכוח את הטובה ולזכור את הטינה.

סיפור עלילותיו של יוסף ואחיו הוא מראה חברתית, המשקפת לנו את כל אותן הטעויות, החולשות, העבירות, העוולות האנושיות, שרבים מאיתנו חוטאים בהם יום יום. אבל ניתן ללמוד מהסיפורים גם משהו אחר: ניתן ללמוד גם תיקון, מנהיגות, למידה מטעויות ותיקון מידות האדם.

יוסף – נמכר כעבד, נמצא כפליט במצרים, מתעללים בו ומעלילים עליו, ולמרות זאת הוא ממשיך להחזיק בתפיסה ערכית-מוסרית ומצליח למחול לאחיו ולהחזיר טובה תחת רעה. מיהו היוסף של דורינו? אולי הוא הפליט הנרדף בדרום תל אביב, שיום אחד יהיה במקום הנכון בזמן הנכון כדי להציל את כולנו מן “הרעב” – רעב מוסרי-חברתי, רעב ערכי?

ראובן – עושה את עצמו משתף פעולה עם אחיו, אבל למעשה משכנע אותם לזרוק את יוסף לבור על מנת שיוכל להציל אותו יותר מאוחר. מיהו הראובן של דורינו? אולי הפוליטיקאים שאומרים משהו אחד ומתכוונים למשהו אחר? או אלה שמתכוונים לטוב, אבל לא ממש מצליחים ליישם?

יהודה – מכיר בצדקתה של תמר ומגן על בנימין, אחיו הצעיר, כאשר הוא נמצא בסכנה. מיהו היהודה של דורינו? אולי כל אלה שמצליחים לעבור תהליך של צמיחה ותיקון עצמי, הלוקחים אחריות גם במחיר של סכנה עצמית?

תמר – אלמנה פעמיים, נאלצת להערים ולפתות את חמה כדי לדאוג למעמדה בקהילה ולהמשכיות משפחתה. מי היא התמר של ימינו? אולי כל אותן הנשים שמסרבות לקבל “לא” כתשובה ונאבקות על זכויותיהן למרות שהמערכת הפטריארכלית פועלת נגדן?

יעקב – לפי מדרש תנחומא לפרשת ‘וישב’, מה ששמר על יוסף לאורך כל הדרך, היה “דמות דיוקנו של אביו”. יעקב אבינו, שכל חייו “מאן להתנחם” על מות בנו, המשיך להאמין שיוסף עוד חי, וסירב לאבד תקווה. מי הוא “דמות דיוקנו של אבינו” היום? מי מגלם את האידיאל, שמוביל אותנו קדימה גם כאשר המצב קשה? מיהו אותו מנהיג שאינו מאבד תקווה, ו – ברוח החג המתקרב – מצליח להגביר את האור גם ברגעי החושך הגדולים?


נגה ברנר סמיה היא סמנכ”ל בינ”ה.