חמש תחנות לכתיבת דרשת שנת מצווה שתוציא את האורחים מהבורקס

שנת המצווה מהווה הזדמנות לשיח משמעותי עם המעבר מילדות לנערות. בשטף החיים ניתן לרגע להביט הן אל עבר העבר והן אל העתיד, ולשאול, היכן אנחנו ניצבים ולאן פנינו מועדות? מה אנו מצפים מעצמנו, בתהליך העיצוב הארוך שנקרא חיים? כמו הרבה דברים בחיים, השאלות הגדולות מסתתרות בין אינסוף משימות כמו ארגון אירוע, ימי כיתה, ימי גיבוש, ארוחות משפחתיות וכל המינהלות המתלוות אליהן. כתיבת הדרשה יכולה להוות עוגן של זמן והתכווננות של הילד או הילדה וגם שלנו ההורים, לשיח שמתרומם מעבר לכאן ולעכשיו. הדרשה לא חייבת להיאמר בבית כנסת או באירוע משפחתי: היא יכולה להוות מפת דרכים אישית ומשפחתית שבאמצעותה מדברים, חשים וממשיגים את הערכים והסיפורים שחשובים לנו כמשפחה להדגיש. אני מזמין אתכם לצאת למסע הזה יחדיו ולעבור את חמשת התחנות לכתיבתה של דרשה רלוונטית, מעניינת ומחברת.

משום שזהו תהליך ולא תחרות, אל תתיימרו לשבת ולכתוב את הדרשה בלילה אחד, אלא קבעו מספר פגישות כך שכל פגישה תוקדש לתחנה אחרת בשלבי הכתיבה. פנקו את עצמכן בנשנוש, נסו למצוא זמן ומקום נעימים ומזמינים שלא יהיו עמוסים בהפרעות, נתקו את הטלפונים הניידים וצאו למסע משותף.

תחנה ראשונה – סיפור משפחתי

האורחים אינם מצפים להארה רוחנית או לחידוש שיאפשר להם לראות המקורות היהודיים באור מחודש. הם חפצים בראש ובראשונה להתרגש, לחוש את המאורע ולהתחבר לדובר. לכן כבר בשלב ההכנה לפני שפותחים ספרים, מחפשים ציטוטים ב”ויקיציטוט”. רישמו על דף אירועים מרכזיים שהתרחשו לכם ולמשפחתכם, אל תפליגו עד הסבתא שחצתה את הסהרה ברגל כדי להגיע לארץ המובטחת. נסו להתמקד באירועים שאתם זוכרים, ומוכרים לבני המשפחה. לאחר שיצרתם רשימה בחרו שניים עד שלושה אירועים שבהם תרצו להתמקד, אלו הם עוגני הדרשה.

תחנה שניה – חיבור אישי

יופי, מצאנו את נקודות המשען, אך עתה עלינו למצוא את הנתיב המחבר בין הנקודות. זוהי משימה מורכבת, בעיקר כאשר מדובר במתבגרים שהתרגלו להביע את רגשותיהם  באימוג’י. על מנת להקל, בחנו שוב את האירועים המרכזים שסימנתם ושאלו את עצמכם מספר שאלות:

מדוע האירועים הללו תפסו את תשומת ליבכן? אילו ערכים מגולמים בהם? האם ערכים אלו באים לידי ביטוי גם במשפחתכם כיום? האם התנהגותו של הדובר הושפעה מאירועים אלו?

גם אם בתחילה קשה לענות, אל תתייאשו. הביאו כמה שיותר דוגמאות מהיום יום, וכך המורשת המשפחתית לא תהייה פלקט התלוי על הקיר, אלא חלק מהשיח המוכר בבית. ייתכן שלא המשגתם את הדברים עד כה, אך בוודאי בהתנהגות היום יומית ערכים אלו באו לידי ביטוי. במידה והזיכרונות מעומעמים הביאו תמונות, חפשו שירים או סרטונים שיזכירו וינכיחו את הסיטואציות השונות. למתבגרים רבים קשה לדבר על עצמם, אז תתחילו לדבר על עצמכם חישפו קצת מעולמכם הפנימי – תגלו עולם ומלואו.

תחנה שלישית – בונים סיפור

הנתיב כבר מתחיל להתבהר, ועכשיו צריך לבנות סיפור שיהיה בראש ובראשונה אותנטי ויאפשר למשתתפים לראות אותנו כפי שאנו, ללא מסכות ויומרות. לפני שמעלים את הסיפור על הכתב, התחילו לספר בעל-פה את הסיפור שחשוב לכן שישמעו, זו הזדמנות לדבר בגובה העיניים ולהביא למרחב את אלו שלא זכו להגיע לאירוע (לא רשימת שמות ארוכה שתזכיר את טקסי יום הזיכרון בבית הספר, אלא מקבץ קצרצר של זיכרונות אותנטיים).

בשלב זה כדאי כבר להקליט את עצמכם באמצעות הטלפון, לאחר שתשמעו את ההקלטה תיווכחו ששלל הסיפורים מתארגנים לכדי סיפור רציף המשלב בין ערכים, מעשים, וזיכרונות אישיים. גלגלו את המילים על הלשון, אל תהיו כבדים: זהו שלב שיכול להיות מאוד משעשע, וככל שתקלילו את האווירה כך תהינו יותר מהמפגש.

תחנה רביעית – בחירת מקורות

יש לכן כבר סיפור משפחתי אך אתם רוצים לעלות קומה, ולהוסיף גם עומק תרבותי מהמורשת היהודית הענפה שלנו. נהדר! זכרו שמדובר באנשים שבאו לאירוע ורמת הקשב שלהם נמוכה, הם אינם מצפים לחידוש שיביא לכם את הנובל אלא לקישור בין העבר להווה. לכן חשוב לשמור על הממד הסיפורי ולהסתפק במקור אחד או שניים שמתחברים לערך אותו אתם רוצים להדגיש. החיבור יכול להיות למשל לפרשת השבוע הנקראת באותו שבוע בבית הכנסת, לטקסט שאהוב עליכם במיוחד, או למועד משמעותי שחל בלוח השנה בסמיכות ליום האירוע. אם אינכם מרגישים נוח לצטט, ספרו את הסיפור במילים שלכם. איש אינו מבין דובר מגמגם שאינו יודע לקרוא נכון את המקורות אותם הוא מביא. מרבית האנשים אינם מכירים כלל את המקורות בעל פה ועל כן אם הציטוט אינו קצר וקולע הם ילכו לאיבוד.

חפשו מקורות שיהיו קליטים ורלוונטיים לעולמכם, אך שיש בהם קישור לתרבות היהודית אליה אתם משתייכים: קראו את  פרשת השבוע (בתקווה שנפלתם על פרשה סיפורית – אך אל תתייאשו, תמיד ניתן לחבר להפטרה), חפשו במשניות המאוגדות במסכת אבות כ’ (פירושים יפים יש בפרויקט של קרן אביחי), בספר האגדה שמאגד בשפה קולחת אגדות תלמודיות על פי מפתח של ערכים\אישים וכו’, באוצר הסיפורים החסידיים המאוגדים באתר זושא, או סיפורים מעניינים על חלוצים וחלוצות מאתר שיטים.

המקורות אינם העיקר, אלא החיבור האישי אותו אתם יוצרים, ועל כן התמקדו בשטף הסיפורי ובחיבור לעולמכם ולמשפחתכם, ככל שהחיבור בהיר ומדויק כך הדברים שיצאו מהלב יכנסו אל הלב.  

תחנה חמישית – כותבים

הינה בלי משים הגעתם לשלב האחרון, שלב הכתיבה, בו אתם מוזמנים לדייק את הסיפור ולאגד אותו לכדי דרשה. זכרו: אתם עתידים לשאת את הדרשה בעל פה, ועל כן המשפטים צריכים להיות קצרים וממוקדים. הפסקאות צריכות להתחבר והמילים המרכיבות אותן אמורות להיות מובנות הן לדובר והן לשומעים. כפי שאמרנו, הקשב באירועים נמוך, ועל כן אין צורך לכתוב יותר מ-1,000 מילים בגופן 12 וברווח כפול. מקדו וחדדו את המסר תראו שאין חזרות, ושרשימת התודות לא מתארכת יתר על המידה. לאחר שכתבתם קראו את הדרשה מספר פעמים בקול רם, תראו שהמילים מתגלגלות על הלשון ושיש היגיון וקו מחבר. מפה אתם יכולים לצאת לדרך, וזכרו שלא משנה מה תהייה התוצאה הסופית וכמה אנשים הקשיבו, המשמעות המרכזית טמונה במסע המשותף שקיימתם. בעוד שהאורחים יחזרו לרחבת הריקודים והערב ישקע באבק החיים, הזיכרון של המסע המשותף יישאר עמכם עוד שנים ארוכות.

בהצלחה במסע.


אברהם אייזן הוא מנהל מחלקת החינוך בבינ”ה.


מתחברות – מתחברים

אל שנת המצווה שלנו

הורים וילדים מוזמנים לציין את שנת המצווה בסדרת מפגשים חווייתיים וסדנאיים, אירועי שיא וסיורים, תוך חיבור לשורשים המשפחתיים והקהילתיים ושיח בין-דורי מעמיק על התבגרות, זהות ומה שביניהם.

לפרטים והזמנת פעילות לחצו >>