משנים את הנתיב | ההזדמנות החינוכית הטמונה בקשר עם יהדות התפוצות

משלחות של מחנכים ומנהלות לארה”ב אינן דבר חדש במערכת החינוך, אולם החידוש טמון בשינויה של נקודת המבט. מקשר חד כיווני, במסגרתו המחנכים הארצישראלים יוצאים לקהילות היהודיות על מנת ללמדם ציונות ועברית – לקשר דו כיווני, המושתת על למידה הדדית היוצרת קבוצת עמיתים ומתמודדת יחדיו עם אתגרים משותפים.

כחלק מתכנית ראשונית בדגש על הפריה הדדית, גובשה על ידי צוות מקצוע תרבות יהודית ישראלית במשרד החינוך, קרן פוזן, הסוכנות היהודית ובינ”ה, קבוצה בת 25 מנהלים ומנהלות מכל רחבי הארץ שעסקה לאורך השנה בשאלות של זהות, שייכות ומחויבות לעם היהודי. ההשתלמות הדו-שנתית שהסתיימה בביקור במוסדות חינוך יהודים בניו-יורק, שילבה בין ידע תיאורטי והכרת הזרמים השונים ביהדות, לבין הקניה של מיומנויות שיאפשרו למנהלים ולמנהלות להטמיע את העיסוק בזהות בבתי הספר. זאת לא רק כמשבצת תרבותית הנשלפת בחגים ומועדים, אלא ככלי פדגוגי המאפשר לתלמידים לראות במפגש בין זהויות מרחב מעצים, המעשיר את תפיסת עולמם ומחשל את אישיותם. כל זאת, תוך שילוב של מתודות עתיקות יומין כמו לימוד בחברותא וליבון מחלוקות ככלי לימודי, שניתן להסתייע בו במגוון רחב של מקצועות רבי מלל.

ריבוי הדעות כערך מוביל

כבר מנחיתתם בניו-יורק התברר למנהלים הישראלים שהחיים במרחב שאיננו יהודי-ישראלי מצריך פדגוגיה חדשנית. פדגוגיה שמהווה תחרות ראויה על הקשב המוסח של הילדים ובני הנוער, שחיים במרחב בו העיסוק ביהדות מצריך בחירה מודעת שאינה יכולה להסתמך על כוח האנרציה. ההתמודדות עם אתגר חינוכי זה הוליד מגוון רחב של רעיונות לעיסוק רלוונטי ומעניין בסוגיות של זהות ובחירה. תפיסה חינוכית זו מובלטת כבר בממד הויזואלי של בתי הספר, הנותנים מקום למגוון רחב של מנהגים הנהוגים בבתי התלמידים. מכל קיר ניבטים לתלמידים מנהגים ופרשנויות שניתנות על ידי משפחות הקהילה, וכך הופך הריבוי לערך המושתת על תרבות של שיתוף והבאה מהמרחב האישי-משפחתי למרחב הבית ספרי. באמצעות גישה זו, התלמידים לומדים כבר מכיתה א’ שהשוני בין המשפחות איננו דבר שיש להסתיר או להדחיק, אלא להיפך: יש להעצימו ולהבליטו משום שהוא המקנה לקהילה את כוחה. בנוסף בחלק מבתי הספר השיעורים העוסקים ביהדות מלומדים בשיתוף על ידי שני אנשי הוראה, המשתייכים לזרמים שונים. הלימוד המשותף מאפשר לתלמידים לראות את מגוון הפרשנויות ואת נקודות המחלקות, אך יותר חשוב – את נקודות ההשקה, היוצרות מרחב זהותי משותף עליו מושתתת קהילת בית הספר. חשוב לציין שגם בבתי הספר בישראל קיימים מורים ומורות ממגוון אורחות חיים. ההיבט המשמעותי הוא בהבלטה של השונות ובדגש על כך שכל מנהג ורעיון מתקבל בברכה. לכולם יש מקום.

למידה המבוססת על שאילת שאלות

הצורך בהוצאת התחום מהמרחב הפולקלוריסטי של שירים וקטעי קריאה, הוביל להתמקדות בלימוד באמצעות עיסוק בשאלות של זהות אישית וקבוצתית, הנלמדות בחברותות (קבוצות של שניים-שלושה לומדים) ועוסקות יחדיו בליבון דילמות משותפות. ההתדיינות המשותפת מאפשרת שיח במסגרתו התלמידים מביאים את עולמם הפנימי-משפחתי ובנוסף הם מסתייעים בטקסטים מתרבותם. באמצעות גישה זו, העיסוק בזהות יהודית הופך לחלק אורגני מהשאלות המעסיקות אותם כילדים וכמתבגרים. פעם בדמות פרשנות אקטואלית לערך “תיקון עולם”, ופעם כחלק משיעור העוסק בחובות אזרחיות ובוחן את החשיבות הקיימת בתרבות מחלקות ובריבוי קולות.

“נסעתי 10,000 ק”מ על מנת לפגוש את עצמי”

על אף המרחק הגיאוגרפי והשוני התרבותי, האתגר המשותף של הנגשת ערכים ותרבות לקהילת התלמידים מהווה עניין משותף לאנשי ונשות חינוך בשתי הקהילות. שתיהן ניצבות אל מול מכבש זהותי שמצריך חשיבה מחוץ לקופסא, אם הם חפצים בכך שתלמידיהם יהיו בעלי רכיבי זהות הרלוונטיים לעולמם. מתוך כך, אלו ואלו צריכים להפוך את העיסוק בזהות אישית ויהודית לרכיב החוצה דיסיפלינות לימודיות, שמתעלה מעבר לקלישאות ושירי הווי, ומתחבר באופן עמוק לשאלות היסוד הערכיות שמטרידות את התלמידים. הצורך בפדגוגיה רלוונטית מעין זו מכונן מרחב שיחתי רחב בו למחנכים ומחנכות משני עברי האוקיינוס יש מקום להשפיע ולהעשיר זה את זה.  דווקא במרחב זה הפדגוגיה שפותחה באמריקה המבוססת על ערכים של תיקון עולם, פיתוח מערכת הגומלין בין הפרט לקהילה, יהדות מתוך בחירה, יחס לאחר והכרה בריבוי קולות זהותי, יכולה להעשיר את השיח החינוכי המתקיים בישראל. מאידך המורים בתפוצות יכולים לצאת נשכרים מהעבודה החינוכית הרחבה המתקיימת בארץ סביב המחויבות לקהילה ולשירות משמעותי הן מבחינת מערכי השיעור והן מבחינת מערך ההתנדבות המפותח שנבנה בישראל סביב תנועות וארגוני הנוער בהם לוקחים חלק מאות אלפי תלמידים.

היציאה מאזור הנוחות מזמינה להתחדשות פדגוגית

כדרכם של תהליכים חינוכיים, לוקח זמן לראות כיצד המים המחלחלים למי התהום מצמיחים יבולים חדשים. יחד עם זאת, כבר בסיומה של המשלחת ניכרו ניצנים ראשונים המבטאים את ההזדמנות הטמונה בשיח מחנכים דו-סתרי:

“הביקור שינה את התפיסה שלי לגבי היהודים היושבים בארה”ב. כמו כן הוא חידד את החשיבות שיש לתת ליהדות פה בארה”ב ועד כמה זה חשוב גם לנו כמדינה לתת להם את המקום הזה. המושג מי הוא יהודי? עבר טלטלה באמצעות הביקור הזה, ובתוספת העובדה שיהודי פה יכול בכל יום לבחור אם הוא יהודי, הדגישה כי יש משמעות חזקה לעובדה שחייבים לאפשר להם במסגרת הקהילות השונות לבוא לידי ביטוי”.

במילים מלאות תקווה אלו ניתן לראות סנונית ראשונה המבשרת שיח חינוכי בין שווים, היוצרים יחד קבוצת עמיתים שמתמודדת עם שאלות זהות בעולם גלובלי ומשתנה המצריך תשובות חדשות לשאלות ישנות. האתגר המרכזי הוא לרתום למהלך חשוב זה מחנכים ומחנכות נוספים, שיראו בו חלק בלתי נפרד מעבודתם החינוכית, בהעמדת בוגרים הלוקחים אחריות על עיצוב זהותם האישית ועל החברה בה הם חיים.


אברהם אייזן הוא מנהל מחלקת החינוך בבינ”ה. אילה דקל היא מנחה ומובילת קבוצות מנהלים ומורים בבינ”ה.