בגלל השואה או למרות השואה? | מאמר מאת חיים גורי

מגילת העצמאות פותחת ומספרת את קורות חייו של העם משחר קיומו, את מאוויי הגאולה שבו ואת סיפור שובו לארץ אבותיו. פרק נכבד בתיאור זה הוא מאורעות השואה: “השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על־ידי חידוש המדינה היהודית בארץ־ישראל…” וכאן כמו נעצרת זרימת סיפור שיבת ציון לדורותיה ויצירת היישוב העברי בארץ הזאת, ונפתח פרק האימה.

כמי שנולד בתל אביב, “העיר העברית הראשונה”, בכ”ט בתשרי תרפ”ד, 9 באוקטובר 1923, סיפורה של המגילה הוא, בין השאר, סיפור חיי שלי. אולם כשאני קורא את הסיפור הזה, אני נתקף באימת הקשר שבין הדברים. האם “הפתרון הסופי לשאלת היהודים” בידי גרמניה הנאצית הוא שהביא לתקומת ישראל בארצו? האם העובדה ששנתיים וחצי לאחר ההשמדה ההמונית של רבים מספור מיהודי אירופה קמה מדינת ישראל, פירושה, למעשה, שהמדינה קמה בשל השואה?

נשלחתי לאירופה כאיש פלמ”ח במשלחת “ההגנה” במאי 1947. עשיתי עם חבריי בהונגריה, באוסטריה ובצ’כוסלובקיה. פגשתי ב”אחי הלא ידוע”, בניצול ובשריד, בשכולים וביתומים. הפגישה הזאת שינתה את חיי. באתי להיות עם האחרונים למשפחות, עם חברי תנועות הנוער הציוניות שנותרו בחיים. הייתי אתם במסעותיהם, במחנות האימונים ובמחנות העקורים, בגנבת הגבולות לעבר חופי הים התיכון, אל ספינות ההעפלה. המשמעות, כמו רודף עייף, הדביקה לא פעם את ההתרחשות. סובבתי על אדמות הגויים עם שרידי אחיי. הקשבתי לשפה שרוב דובריה אבדו ואינם. שאלתי את עצמי מה עושות המילים המבקשות אנשים שיאמרו אותן.

מאז הנושא הזה אינו מרפה ממני.

ב־8 במאי 1945 הובסה גרמניה הנאצית תבוסה סופית. בכ”ט בנובמבר 1947 החליטה עצרת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, עברית וערבית. קדם למועד הזה המאבק המדיני, ואף האלים, של היישוב העברי בארץ נגד שלטון הספר הלבן הבריטי, המאבק שהביא להחלטה ההיסטורית. הערבים דחו את ההחלטה ופתחו באש. ואילו אנו פרצנו בשמחה שלא ידענו כמותה. שמחה שחגגה בחוצותינו, נמשכת, מזמרת ורוקדת, ללא הפוגה. אחרוני החוגגים פגשו עם שחר בראשוני ההרוגים.

עמים רבים זכו בעת ההיא ואחריה בעצמאות מדינית, מבלי שרובם הושמד לפני כן בבורות הירי ובתאי הגזים ובכל שאר המיתות המשונות. זכותם ומאבקם הם שהעניקו להם חירות ועצמאות – ולא חורבנם!

משהו בתוכי נמשך ומתקומם מול האמירה שמדינת ישראל קמה במשפט העמים בגלל השואה. מדינת ישראל החלה לקום לפני השואה, עם גלי העלייה ועם העבודה הקשה ועם התרבות הנוצרת ועם כוח המגן ועם כוח הרצון ועם הזכות והתקווה, ועם הרבים שבחרו בארץ הזאת והרבים שהיו מצטרפים אליה מקרב העם החי.

מדינת ישראל לא קמה בשל שואת יהודי אירופה, אלא למרות האסון הנורא ההוא בתולדותינו. עם זאת, פרק השואה במגילת העצמאות חשוב להבנת עצמנו, ומן הראוי לשוב ולקרוא בו ולדרוש אותו חדשות לבקרים, בעיקר בעידן המחלוקת שאנו נתונים בה, שהיא לחם חוקנו.


מתוך הספר “מגילת העצמאות עם תלמוד ישראלי”, בהובלת ועריכת דב אלבוים, בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה ובהוצאת ידיעות ספרים, הרואה אור בימים אלו.