הטקסט לקוח מתוך דבריו של ניר עמית, מורה בבינ”ה ומראשי הישיבה החילונית בירושלים, באירוע “פטישים בלילה – הדור הבא” שנערך בערב יום העצמאות תשע”ז במוזיאון מגדל דוד, ועסק בתמורות ושינויים בתרבות ובחברה הישראלית.


אז איך שלא נסתכל על זה, ישר או מהופך,

זה שישים ותשע שנות

וכמו שזה פשוט – זה גם מסובך.

 

אם נכנסים ישר ודוגרי בחוצפה כדרך ארץ

או מסתננים בשקט, מהצד, צעד צעד, חרש חרש

אם ניצבים עם רגל על הקרקע והראש בעננים

או עומדים על ראש הפוך כדרך הזקנים

אם תבוא בעגלה, סוסיתא או ג’יפ מנהלים

אם תעשן סיגריות דובק או תגלגל כמנהג העוללים

כך או כך

זה שישים ותשע שנות

וכמו שזה פשוט זה גם מסובך

 

זה התחיל עם דור המדינה, דור בארץ , דור תש”ח

המחר עוד לפנינו והעבר הלך נשכח

הם נולדו מאדמה, מעשב השדה, משורש שגדל,

הם אהבו אותך מולדת

בשמחה בשיר ובעמל

הם היו הדור הבא,

אדם חדש, יהודי בלי שום חשש

עברי דבר עברית

חלילה לא לדינו, או אידיש או לא עלינו – ערבית

אבל דור תש”ח, כבר מזמן הלך,

החליף פינג’אן במקינטה,

ומי שמע על ספר הפלמ”ח ?

וכמו שזה פשוט ככה זה גם מסובך

ובשנות השישים, העולם מלא בילדים של פרחים

ופה בכנען, כולם בנים של מהגרים,

יש שיכון ויש שכונה, יש קיבוץ ועיירה

כור היתוך או אולי בכלל צרה צרורה

ובינתיים הדור הבא נושם צלול , אויר הרים

מרחרח אורנים עם קולות פעמונים

ילדים של זהב, של נחושת ושל אור,

ארץ שלמה או מחולקת – שאלה של דור

כך או כך,

פרחים בקנה או חרציות בתותח

וכמו שזה פשוט זה גם מאד מסובך

 

והנה עולים באים , ילידי שנות השמונים

דור האיקס מתחלף בדור הוויי,

תיסלם ובנזין

אבל אני עוד חי

וזה כבר דור שלישי,

ומה עושים עם הסיפור של אבא,

כשזה בכלל השיר, או הכאב של סבא,

ואנחנו, כמו תמיד הדור הבא,

דור MTV ודור נרות

מזילים דמעות בכיכרות

מן דור כזה יפה, של בכייה לדורות

דור שלם דורש חלום,

עם עתיד , עם תקווה, אבל שוב בלי שלום,

כיף לגור כאן, טוב לגדול בשקט,

עם מחר מזהיר והיסטוריה מפוארת

אבל בינתיים ההווה הולך ונמשך

וזה עדיין מאד פשוט, ותמיד זה מסובך.  

 

אולי רק להוסיף קומה ופה ושם קצת לשפץ

להיפטר מתסביכי ילדות

או עכשיו הגיע הדור שלנו, דור אנחנו, דור אני,

חוגגים עצמאות עם עארק

ומנגל צמחוני

עומדים תמיד בצומת

מתבלבלים, מהרהרים,

בין ירושלים לברלין

בין קודש לחולין

אבל הדור הזה, הדור שלנו, הדור הבא

החליף בשאלה את התשובה

יש ספקות ותהיות

אבל גם שמחת המעלות

עם פנים מופנות אל האתמול

ורגל מגששת במשעול,

הדור הבא, נושא עיניים אל התכלת

מזמזם שירי מולדת

משוטט בין הר לחוף

וזוכר שהוא עדיין, תבנית הנוף

על צומת השבילים עומד לו דור

ושוב הדרך עודנה נפקחת, מלפנים ומאחור

לתנועות ומגמות, לשאלה אחת נשכחת

מי אנחנו ומה בדיוק רצינו להיות,

לפני שהתגלגלנו בשלשלת הדורות

אנחנו כאן, לשוב שנית

לנכסי התרבות ולדמותו הרוחנית

למזג גלות באדמת ירושלים

בשביל לזכור זרות ושנות אלפיים

ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה

מצווה עלינו לפתוח ולבדוק מה בין טוב לרע,

ואם זה גזרת גורל או אולי עוד יש ברירה   

לא נבוא לארץ המחר, להרוס ולנתץ

ולפחות ללמוד לחיות עם מורכבות

 

וזה יכול להיות מעט פחות מסובך

והרבה יותר פשוט.