בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

איך אפשר להתפלל בכיפור ולהמשיך להיות חילוני?

המקום שיום כיפור מזמן הוא של חשבון נפש אמיתי של אדם עם מצפונו. כל אדם עם ערכיו ומוסריותו. מוסר שלא תלוי בנורמה החברתית. חלל מיוחד בזמן בו יש לנו הזדמנות לבחון ולתת דין וחשבון כל אחד לעצמו מול אלוהיו או מצפונו או ערכיו.

פורסם ב-NRG

כיפור תשעו שחור לבן
יום כיפור בישיבה החילונית תשע"ו

כיהודי חילוני יום הכיפורים מעמיד בפני אתגר כל שנה. מי שמכיר את המשנה יודע שיום הכיפורים איננו עוסק בסליחה ובכפרה שבין אדם לחברו, את תהליך החרטה ובקשת הסליחה נהוג לעשות לפני יום הכיפורים עצמו. המסורת רואה ביום הכיפורים, יום של חשבוןנפש בין אדם למקום, כלומר בין אדם לאלוהים. ומה יעשה החילוני ביום כיפור? מה תשובתי לאלוהים?

במסכת תענית בתלמוד יש סיפור מעניין על רב חשוב אלעזר בן רבי שמעון (בנו של שמעון בר יוחאי) המטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה, והייתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד הרבה תורה. הרב שרוכב על חמורו פוגש אדם שהולך בשביל כנגדו ומברך אותו שלום עליך רבי. הרב לא משיב לברכה, ואומר: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?

המכוער שבירך את הרבי לא נרתע או נבהל ומשיב לרב כך: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשני "כמה מכוער כלי זה שעשית". הרב נבהל, הוא הבין מיד שחטא וביקש מהמכוער שיסלח. הוא יורד מן החמור, נשכב על הרצפה ומבקש מחילה. המכוער בשלו הוא שולח את הרב לאלוהים. שאל אותו כיצד ברא בריאה מכוערת כמוני.

הרב לא מוותר הולך עם המכוער עד לעירו ומצליח לבסוף לקבל את סליחתו. בסוף הכל מסתדר, המכוער סלח לאחר ההפצרות של בני עירו. הרב יכול להירגע הוא נכנס ליום הכיפורים עם פנקס מאוזן של חטאים לסליחות. אבל גם כאן, כמו בחלק מסיפורי התלמוד – חשוב לעצור ולנסות להבין מה מסתתר מאחורי הסיפור. מה חבוי כאן מעבר למשמעות הברורה, מעבר לסיפור על חטא חרטה וסליחה.

המכוער לא נמצא כלל בעניין של חטא וסליחה. הוא באמת ובתמים ממקום של אדם פשוט. עני, מכוער אנאלפבית שפוגש רב – איש האלוהים בדרך שואל את שאלת השאלות הקיומיות של כל אדם. למה אני מכוער? למה אני עני? למה יש אי צדק בעולם? למה צדיק ורע לו רשע וטוב לו? ואילו הרב שעסוק כולו בהתחשבנות של סליחה וכפרה, שלפני יום הכיפורים כלל לא מבחין בשאלה. הוא מצוי כולו בהתחשבנות הקטנה של בין אדם לחברו. הוא לא מבין את הזעקה של המכוער וגם לא רואה עצמו כלל כאיש האלוהים.  הוא זנח לחלוטין את המישור של בין אדם למקום.

המקום הזה שיום כיפור מזמן הוא מקום של חשבון נפש אמיתי של אדם עם מצפונו. כל אדם עם ערכיו ומוסריותו. מוסר שלא תלוי בנורמה החברתית או בטקס כזה או אחר. חלל מיוחד בזמן בו יש לנו הזדמנות פעם בשנה לבחון ולתת דין וחשבון כל אחד לעצמו מול אלוהיו או מצפונו או ערכיו.

מספרים על רבן יוחנן בן זכאי שהיה גוסס באו תלמידיו להיפרד ממנו. ראו שהוא בוכה חשבו שכואב לו, אמר להם אני בוכה כי אינני יודע אם אני צדיק או חייב. שאלו אותו אתה הצדיק הגדול מייסד בית המדרש ביבנה לא יודע. השיב להם מה זה חשוב מי אני רב או מכוער, עשיר או עני עבה או דק. כל אחד נשפט לפי ערכו שלו….שפרשו ממנו ביקשו שיברך אותם. אמר להם "יהי מורא שמיים עליכם" נעלבו התלמידים ושאלו זו הברכה שלך לתלמידך המצוינים. האין זה מובן מאליו? השיב להם הלוואי שכך –  שאדם חוטא הוא מסתכל ימין ושמאל הוא מוטרד מהנורמה החברתית, רק מעטים שופטים עצמם מוסרית, מול אלוהים או המצפון.

יום כיפור הוא הזדמנות להסתכל על עצמנו פנימה ולבחון את מעשינו מול קנה המידה הערכי והמוסרי שלנו בלי קשר להיותנו דתיים, חילוניים רפורמים או מסורתיים. זהו יום חשוב וטוב. לא היו לישראל ימים טובים כט"ו באב ויום הכיפורים. זהו לא יום אבל – זו הזדמנות לכולנו.


ערן ברוך הוא מנכ"ל בינ"ה

מאמרים נוספים: