כיצד נחגוג בצורה משמעותית ומהנה את ראש השנה? המדריך להורה החילוני המבולבל/ת.
במשפחות רבות הפך ראש השנה (כמו גם פסח, ופעמים רבות גם ערבי שישי- אבל על כך בהזדמנות אחרת) לסוג של סיוט. השאלה הטורדנית “אז איפה אתם בחגים??” מרחפת מעל הראש כבר חודש מראש, ומלווה המון פעמים במטען רגשי עצום ובהמון רגשי אשם וכאבי ראש. אצל ההורים שלו? אצל ההורים שלה? החמות? הגיסה? מה צריך להכין? מנה עיקרית? סלט? קינוח מהמם? מה נגיד לזה שלא דיברנו אתו כל השנה? כמה בלגן הילדים יעשו? והלוואי שלא ישברו שום דבר, ונעביר איכשהו את הערב הזה, עד לפעם הבאה.
ההצעה לחזור לתוכן הראשוני של ראש השנה, ללמוד אותו מחדש, ולעצב אותו כטקס שמתאים לנו ולמשפחה שלנו, היא הזדמנות אדירה בשבילנו, לחזור אל ההתרגשות הפשוטה ואל שמחת החג, אל השירים שזמזמנו בילדותנו בגן הילדים, אל התחושה שמתפשטת סביב בערב החג, הדבר שהכי קרוב בחיים החילונים לקדושה, להיזכר ולגלות ביחד עם הילדים מחדש את המהות העמוקה של החג: סיום והתחלה חדשה.
היום מקרא קודש – בואו לחגוג!
במקרא ראש השנה חל בכלל בניסן, ולגבי ראש השנה נאמר לנו רק:
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ:
כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה’: (ויקרא כ”ג, כ”ד-כ”ה).
“מקרא קודש” עפ”י רש”י היא הקריאה וההכרזה כי החג מקודש, ומוסיף שד”ל, כי הכוונה לחגיגה ולאסיפה של קדושה. המונח “שבתון” ברור לרובנו, כי אנחנו עדיין משתמשים בו במשמעות די דומה (מי אמר גשר ולא קיבל?), ואת “זיכרון תרועה” מפרשים החכמים כאזכור התקיעה בשופר הנהוגה בחג, שמזכירה לנו, ע”י השימוש בקרן האיל, גם את עקידת יצחק.
אזכור מעניין נוסף לא’ תשרי נמצא בספר נחמיה, המתאר כיצד הוציאו בימי שיבת ציון את התורה אל המוני העם המתקבצים בירושלים, וקראו בה בקול, ומסיים בציווי: “לְכוּ- אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל-תֵּעָצֵבוּ כִּי-חֶדְוַת ה’ הִיא מָעֻזְּכֶם” (נחמיה, ח’, י’). כלומר סעודת החג היא מצווה של ממש, ואנחנו יכולים להתפטם בשקט, כי כך מצווה עלינו התורה.
במשנה מתוארים ארבעה ראשי שנים, וראש השנה רק אחד מהם: והוא “ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות” (משנה ראש השנה, א’, א’), כלומר למניין השנים ולחישוב שנת השמיטה (אחת לשבע שנים) ושנת היובל (המתרחשת אחת לחמישים שנה, בה משתחררים כל העבדים וכל עסקאות הנדל”ן מתבטלות, ויש האומרים כי מעולם לא התרחשה במציאות אלא רק כרעיון). עם זאת, מיד במשנה הבאה אחריה אנו מוצאים כי א’ תשרי כבר התקבע כנראה כראש השנה: “בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן:
בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה; וּבָעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן; וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִים לְפָנָיו כִּבְני מְרוֹן,
שֶׁנֶּאֱמַר: (תְּהִלִּים לֹג,טו) “הַיּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם”; וּבֶחָג נִדּוֹנִים עַל הַמַּיִם.” (משנה ראש השנה, ב’, ג’).
מכאן אנו מבינים את משמעותו של החג בו יושבי העולם נידונים על מעשיהם, ואנחנו מוזמנים להתבוננות פנימית בעצמנו, במעשינו, ובמהלכים שעברנו במהלך השנה.
מסורות מדרשיות עתיקות קושרות גם את בריאת העולם לראש השנה, ויש הגורסות כי האדם עצמו נברא בו.
בכל אופן ברור לנו כי התרבות היהודית העתיקה מייחסת משמעות רבה להתחלה החדשה הזאת, המאפשרת לנו עצירה משותפת, בה נוכל לחגוג את ההתחלות החדשות וגם לסגור ולסיים, לקשור את החוטים הפתוחים של השנה שעברה.
כיצד נוכל להביע את כל העומק הזה יחד בחג המשפחתי שלנו? איך נחגוג את החג בצורה שמבטאת מסורות יהודיות עתיקות, אבל גם נותנת ביטוי לעצמנו, כמו שאנחנו חיים היום, כמשפחה?
הנה כמה רעיונות:
א. נברך את משפחתנו בשנה טובה. ניקח רגע ונעצור את המולת היומיום, נסמן את השנה שעברה ואת זאת שנכנסת, ונחשוב במה נרצה לברך את עצמנו ואת שאר בני המשפחה. אפשר לעשות זאת בכינוס משפחתי (ואם המולת המשפחה המורחבת לא מתאימה לכך, כדאי ורצוי למצוא רגע בתוך ימי החג, ולהתכנס במעגל הקטן של המשפחה הגרעינית לבדה), בה נשב יחד, נסתכל בעיניים, ונבקש מכל אחד ואחת לאחל משהו לעצמו ומשהו לכל אחד מבני המשפחה לקראת השנה החדשה. בת החמש שלי, למשל, בירכה אותי: “שאמא תצליח מאוד בעבודה שלה לדבר דיבורים לאנשים כל השנה”. ברכה נפלאה.
אפשר גם להכין שנות טובות: לכתוב את שמות בני המשפחה על פתק, כמו ב”גמד וענק” להגריל שם של מישהו/היא, להכין ברכה ולשלשל לתיבה מיוחדת, שנפתח יחד ונקרא בראש השנה.
ב. משפחות משקיעניות ומחויבות יכולות להכין יחד את “סדר ראש השנה המשפחתי” בחוברת יפה, המכילה את כל עיקרי הטקס שיבחרו לקיים סביב שולחן החג: שירים, קטעי קריאה וברכות. מה נכניס פנימה? שירים שמסמלים עבורנו התחלה חדשה – ולכל משפחה אלו שירים אחרים, כי כמו שאין סוג אחד של דתיים, גם אין סוג אחד של חילונים. אני כוללת בסדר שלי את “השביל הזה מתחיל כאן” של אהוד בנאי, “היום”, “לו יהי” של נעמי שמר, “שיר תשרי” של רחל שפירא, “הקיץ עבר” של שמואל בס. אפשר ורצוי לשלב שירים שהילדים מכירים, ושלמדו בגן. בקטעי הקריאה נוכל לשלב ברכות מסורתיות אם כך נהוג אצלנו בבית, ונוכל גם לבחור שלא.
נוכל לשלב את התפילה המשפחתית שלנו לשנה החדשה, שנכתוב לפני כן כולנו יחד.
יש יופי גדול באמירות הפשוטות של הילדים ובברכות שלהם. אם נכתוב כל שנה את הברכה המשפחתית שלנו לשנה החדשה נוכל לעקוב דרכן אחרי הגדילה וההתפתחות של הילדים, הנושאים שמעסיקים אותנו כמשפחה, והדרך שאנחנו עוברים יחד.
ג. משפחות שמעוניינות לקיים טקס חג משפחתי יכולות למצוא מגוון של טקסים מוכנים. בין שלל האפשרויות נציין את הספר הנפלא “חג ישראלי” של המדרשה באורנים, המציע אפשרויות לטקסי חג ושבת משמעותיים לכל מועד על לוח השנה, ואת אתר החגים של התנועה הרפורמית, בו יש ברכות, תפילות, והצעות לפעילות של כל המשפחה.
ד. נציין יחד את סימני החג. בהרבה משפחות מקובל לאכול מאכלים מסוימים בחג ולברך עליהם. זאת מסורת עתיקה, שראשיתה כנראה כבר בתלמוד הבבלי: “אמר אביי, הואיל ויש ממש בסימן, יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה דלעת, ורוביה, כרישה וסלק ותמר” (תלמוד בבלי, כריתות, ו’ ע”א). נהוג להוסיף גם רימון, תפוח בדבש, ועוגת דבש, ויש המוסיפים ראש של דג “שנהיה לראש ולא לזנב”- ועוד. כך אנחנו מכניסים את הברכה, דרך המאכל שבירכנו, אל תוך תוכנו. וכמובן שמשחקי מאכלים תמיד אהובים על ילדים. בהרבה משפחות מבשלים תבשילים מיוחדים לחג, המכילים את הסימנים, אבל גם אם לא כך נהוג במשפחה שלכם, אפשר לערוך את כל המאכלים על השולחן, בצלחת גדולה הדומה לצלחת הפסח, ואפשר ורצוי להוסיף אליהם מאכלים משלנו, שאנחנו אוהבים, ולברך עליהם משלנו. כל אחד מבני הבית בוחר/ת מאכל אהוב עליו, ומברך דרכו את כולם. אם אצלנו אוהבים אורז צהוב, נברך “שיארזו כל שמחותינו באריזות גדולות ומתפקעות של מתנות”, ואם אחד הילדים הביא שוקולד, הוא יכול לברך “שיהיו לנו ימים מתוקים כמו שוקולד”.
ה. מתי בפעם האחרונה עשיתם משהו בפעם הראשונה? בכדי לסמן את ההתחלה החדשה, אפשר בכל שנה, בראש השנה, לעשות יחד משהו שאף פעם לא עשינו. ולא חייבים לעשות בנג’י או לטוס ללוקיישן אקזוטי בחו”ל. אולי אף פעם לא קטפתם יחד פירות ישר מן העצים? או גלשתם על גלים? לחגוג את ראש השנה דרך לעשות משהו בפעם הראשונה.
ו. טקס “תשליך” משפחתי. מצוות התשליך נהוגה ב-ב’ בתשרי, וקרויה על שם הפסוק מספר מיכה: “…ותשליך במצולות ים כל חטאותינו”. (מיכה, ז’, י”ט). ביום שלאחר ערב החג, נוכל ללכת כולנו אל הים או הנחל, לחשוב ממה היינו רוצים להיפרד, או להשאיר מאחורינו, לרוקן את הכיסים ולנער הכל לים. אפשר לכתוב או לצייר על סירות נייר קטנות, ולהשיט אותן בים, או על אבן או חלוק נחל, שיצללו אחר כך אל תוך המים וייקחו איתם את כל המטען של השנה שעברה.
ז. ניתן גם לאחרים. כבר במקרא, בספר נחמיה, אנו מצווים לשלוח מנות לאחרים, כחלק בלתי נפרד מסעודת החג שלנו. בכל חג יהודי נמצא תמיד את האזכור לתת צדקה ולסייע לאחרים. זהו אחד הערכים החשובים והמהותיים, העומדים בבסיס התרבות היהודית. נתינה לאחרים כחלק אינטגרלי מחוויית החג שלנו, היא ערך חינוכי נפלא לילדים. כדאי לחשוב כיצד נוכל לתת בדרך שתהיה מובנת להם. כסף הוא מושג מופשט ולא ברור לילדים צעירים. הענקת מזון, בישול יחד של תבשיל שניתן למי שנזקק, יספקו להם חוויה משמעותית וחשובה. ילדים גדולים יותר יכולים להחליט לבד מה ואיך ירצו לתרום.
בקיצור, אם ניקח רגע, נרד מהטייס האוטומטי, נשחרר את התפריטים, המתנות והסידורים, נבחר דבר אחד שיש לו משמעות עבורנו, ונתעקש עליו, יחד עם הילדים- נוכל לצקת יחד משמעות חדשה-ישנה אל החג הנפלא הזה, ראש השנה.
אז איפה אתם בחגים?
שתהיה לכולנו שנה טובה!
