יום העצמאות הוא חג ומועד לכל דבר, וגם לו יש מגילה שאנו מצווים לקרוא: מגילת העצמאות. על כן ביום העצמאות הקרוב אאחל לחבריי ״חג שמח״ ואלך לבית הכרזת העצמאות לקרוא ולדרוש במגילת העצמאות.
פרשת אמור, הפרשה השמינית של ספר ויקרא, כוללת את פרשת המועדות, המפרטת את כל חגי ישראל והמצוות הקשורות לכל חג: ״וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, מוֹעֲדֵי ה׳, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ–אֵלֶּה הֵם, מוֹעֲדָי (ויקרא כ”ג).
שני דברים מעניינים אפשר ללמוד מתוך הכתוב. ראשית, אלוהים מבקש ממשה בצורה מפורשת “דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם”. כשמדובר בחגים ומועדים, יש לפנות לעם ולדבר אליו. שנית, את הפסוק “אשר תקראו אותם” בכתיב חסר ניתן לקרוא “אשר תקראו אַתֶּם“. אמנם מדובר במועדי ה׳, אבל מי שקובע אותם הם בני ישראל.
על כך דרשו חז”ל:
“מכאן שראש בית דין אומר ׳מקודש׳.
וכל העם עונים אחריו ׳מקודש מקודש׳.
מנלן (מנין לנו)?
אמר רב פפא: אמר קרא ‘אשר תקראו אתם’,
קרי ביה )תקרא בו כאילו היה כתוב) ‘אַתֶּם’.
רב נחמן בר יצחק אמר ‘אלה הם מוֹעֲדָי’ – הם (עם ישראל) יאמרו מוֹעֲדָי” (ראש השנה כ”ד ע”א).
כבר חז”ל הבינו שעם ישראל ובית הדין הם הקובעים את המועדים, והם אלה שאחראים על קידושם. מדרש יפה בעניין זה ניתן למצוא במדרש ׳דברים רבה׳:
“אמר ר’ יוחנן: כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא לומר אימתי ראש השנה ואימתי יום הכפורים? הקדוש ברוך הוא אומר להם: לי מה אתם שואלים, אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה!
מנין דכתיב ‘אשר לו אלהים קרובים אליו’ אשר לו אומה קרובה. אין כתיב כאן אלא ׳אשר לו אלהים קרובים אליו׳ – הוא וכל פמליא שלו.
אמר רבי יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא עד שלא נעשית אומה שלי מועדי ה’ מכאן ואילך אשר תקראו אַתֶּם'” (דברים רבה פרשת ואתחנן פרשה ב׳).
לפי המדרש, הסמכות לקביעת מועדים לישראל ניתנת בידי העם ונציגיו. מרגע הפיכתינו לאומה אנחנו אמונים על קביעת המועדים – זמנם ומנהגיהם. ניתן אף להבין מהמדרש כי לקיחת אחריות על לוח השנה היא סימן לקרבה לאלוהים, והיא זו שמקרבת אותנו לה’.
פסוקים אלה מקבלים משמעות מיוחדת כשקוראים אותם בסמיכות לעשרת ימי תקומה, הלא הם הימים בין יום השואה ליום העצמאות – המועדים החדשים שהתווספו ללוח השנה בעת הזו.
נדמה שבאמירה “אלה מועדי ה’ אשר תקראו אתם”, המקרא כמו הכין אותנו ליום שבו עם ישראל יוסיף מועדים ומנהגים ללוח השנה. לתחושתי, נוצרת קרבה מיוחדת בין העם לבין אלוהיו עם התהוות חגים חדשים אלו והתגבשות מנהגיהם: טקסי יום הזיכרון ויום השואה, לצד לערבי זיכרון אלטרנטיביים; צפייה בטקס הממלכתי בהר הרצל, לצד הדלקת משואות אלטרנטיביות; הלל ותפילות לשלום המדינה בבתי הכנסת, לצד צפירות ודקות דומיה ברחובות; טקסי הבדלה בין יום הזיכרון ליום העצמאות בקהילה, לצד צפייה בחידון התנ”ך בסלון; ביקור בבסיסי צה”ל ומנגלים באיי תנועה – לצד פטישים, זיקוקים וספריי שלג בכיכרות.
בשנים האחרונות פיתחנו בבינ”ה, התנועה ליהדות חברתית, מסורת חדשה ומשמעותית לערב חג העצמאות – מסורת של קריאת מגילת העצמאות ודרישתה ברמות שונות – פרשניות, מדרשיות, הלכתיות והשראתיות. כפי שמועדים אחרים מלווים על ידי טקסטים קנוניים המספרים את סיפור החג, שמנהג לקרוא אותם בבתי התכנסות בערב החג – מגילת רות בשבועות, מגילות אסתר בפורים וכו’ – גם לחג העצמאות מגילה משלו, והיא מגילת העצמאות.
הכרזת המדינה, הטקסט הקנוני היחיד של התרבות הישראלית בת זמננו, מספרת את מהות החג ומלווה את היווצרותו. כפי שכתב דב אלבוים בהקדמה לתלמוד ישראלי – מסכת עצמאות (בהוצאת בינ״ה וידיעות ספרים): “החלטנו לראות במגילת העצמאות את המגילה השישית בתנ”ך, גם מבחינת מעמדה בתרבות, וגם מבחינת הכלים שבעזרתם נחקור אותה – הכלים הפרשניים והמדרשיים שיצרה התרבות היהודית”.
מאז הקמת המדינה מתנהל דיון מתמשך: האם לקרוא למועד החדש ב-ה’ באייר ׳יום העצמאות׳ או ׳חג העצמאות׳. בעניין זה אני שואבת לגיטימציה מפרשת השבוע – “מועדי ה’ אשר תקראו אתם”. לכן קראתי השנה באזני חבריי ומשפחתי: “חג שמח!”, וגם פקדתי את בית ההתכנסות החגיגי הראשון של מדינת ישראל, הוא בית העצמאות ברחוב רוטשילד בתל אביב, שם הוכרזה הקמת מדינת ישראל לפני 68 שנים. שם שמענו ברוב עם את הקראת המגילה הראשונה.
חג שמח גם לכם!
נגה ברנר סמיה היא סמנכ”ל בינ”ה התנועה ליהדות חברתית
