בלב כבד – פרשת וארא
יובל לינדן
הצפת רגשות. כמעט כל רגש שאני מכיר מעורבב לו יחד בקלחת אחת.
זה מה שאנחנו חשים בשבוע החולף.
ואיך לא נרגיש ככה?
איך עוד אפשר להרגיש לנוכח תמונה של רומי גונן מעורסלת בידיים של אמא שלה אחרי 471 ימים בשאול?
איך עוד אפשר להרגיש אל מול הציפייה לסבב שבועי שלמריטת עצבים עד לשחרור של עוד קומץ נשים, גברים וטף שיחזרו אלינו אחרי כל כך הרבה זמן?
איך עוד אפשר להרגיש מול חוסר הוודאות של העתיד הקרוב כאשר איננו יודעים האם תהיה פעימה ב’ של החזרת כולם או לא?
נתקלתי השבוע בפרשת וארא במונח ‘לב כבד’.
הוא נכנס שם בתוך הסיפור המוכר כל כך מהגן שלובש הקשר מטלטל בסיטואציה שאנחנו חיים אותה פה בחלוף 3000 שנה.
הפרשה היא פרשת משא ומתן. שבעה מתוך עשר המכות שלמדנו לשנן על הכיסא בסדר פסח נוחתים פה על ראשם של המצרים במסגרת המשא ומתן המתיש שאהרון ומשה מנהלים מול פרעה.
זה מתחיל במה שמכונה נון סטארטר (nonstarter) או בעברית- אין על מה לדבר:
וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה׃ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם׃ שמות פרק ז’: י”ג-י”ד.
משה ואהרון מגובים בכוח אלוהי מפליאים במכות על כל ארץ מצרים. בחלק מהמקרים המכות בכלל לא מזיזות את פרעה ממקומו. דם? כינים? דבר? אפשר להמשיך עוד ועוד ופרעה לא ישחרר אפילו עבד אחד לחופשי. היום היינו שומעים את הפרשנים באולפנים מדברים על זה ש”לא אכפת לו שהעם סובל” ומישהי אחרת תסביר ש- “פרעה גם כך יושב עדיין על כל הסיוע ההומניטרי שיוסף ארגן לו” ועוד תילי תילים של מילים ופרשניות.
במקרים אחרים כמו במכות צפרדע, ערוב או ארבה פרעה דווקא מתחנן לאיזה הפסקת אש אבל כמו שהיא מגיעה כך היא גם נעלמת לתוך עוד סבב של חבטות אדירות אחד בשני:
וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי־חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו׃ וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בְּיַד־מֹשֶׁה׃ שמות פרט ט’: ל”ד-ל”ה.
‘ויכבד לבו’? מה זה בכלל אומר? זה קורה פעם אחר פעם וגורר עוד ועוד סבל על כל ארץ מצרים- פרעה, בני ישראל וכל מי שביניהם…
במדרש שמות רבא מסבירים לנו שהסיבה היא כעס.
‘וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר ה’ אֶל משֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה, כּוֹעֵס הוּא, מָה הַכָּבֵד כּוֹעֵס אַף לִבּוֹ שֶׁל זֶה נַעֲשָׂה כָּבֵד’ מדרש שמות רבא ט’:ח’.
פרעה כועס ומתנהל מתוך כעס שמכביד על ליבו.
רבים הפרשנים לאורך הדורות אשר התעכבו על תהליכי הנפש של פרעה במשא ומתן שהוביל ליציאת מצרים. שאלות של רצון חופשי, התערבות ניסית ומאבקי כוחות התערבבו בניסיון לפרש את פרשת השבוע. לא ניתן להגיד שמדובר בדוגמא ומופת לתהליך מיטבי על אף התוצר הסופי של יציאת מצרים. קשה למשוך מפה תובנות או מחשבות שירגיעו את העצבים הרופפים שלנו בשבועות הקרובים.
דווקא מה שאני לוקח איתי נמצא במטרה אליה משה מכוון-
את כולם, אומר משה.
בכל פעם שפרעה מנסה לפטור אותו ביציאת מצרים חלקית הוא מסרב.
כולנו נצא יחד ממצרים. נשים, גברים, זקנים וטף.
כך המסורת היהודית תיראה מימי המקרא והלאה את האירוע המכונן של עמנו וזה האתוס שילווה אותנו אלפי שנים- אף אחד לא נשאר מאחור.
כולנו נצא יחד גם אם זה אומר שפרעה וחילו בעקבותינו עד קצה ים סוף.
נקווה ונתפלל שהד.נ.א התרבותי שלנו יחזיק גם עכשיו. נצא כולנו מעבדות לחירות.
נלך בדרך הקשה במדבר אך נעשה זאת יחד. רק כך נגיע לארץ המובטחת.
שבת שלום!