“בעל החלומות” – פרשת מקץ
יובל לינדן
יוסף “בעל החלומות” זה הכינוי שדבק בו.
כמו שם חיבה מהשירות הצבאי שלא עוזב אותך גם עשורים אחרי השחרור, יוסף נותר מוכר בשם הזה.
עד כדי כך שאתה שומע את המילה “ובחלומי..” ומיד יניב ביטון המצוין עולה לך לראש והבעה חולמנית על פניו.
אבל יוסף החולמני לא נמצא איתנו כבר בפרשת ‘מקץ’ שאנחנו קוראים השבוע.
בפרשה הקודמת הוא היה שם במלוא כוחו- מתפייט על חלומותיו שהוא השמש והם הכוכבים, הוא השיבולת הגבוהה והם השיבולים הקטנות המשתחוות, הוא השושנה והם הקוצים… (:
אבל זה היה אז. לפני היום הארור ההוא. יכול להיות שיוסף, הנער החולמני, מעולם לא טיפס החוצה מהבור שהאחים שלו זרקו אותו אליו.
הוא כבר לא חולם או שאולי פשוט שומר את חלומותיו לעצמו.
את החיבור לחלומות הוא מקיים עכשיו דרך פירוש חלומות של אחרים. כך עשה בכלא לשר האופים ושר המשקים שעזבו את הכלא בפרשה הקודמת, מי חזרה לארמון המלך ומי לגרדום.
פרשת ‘מקץ’ נפתחת בחלום של פרעה. החלום המפורסם על שבע הפרות הבריאות והיפות היוצאות מהיאור לאחו. אחריהן עולות שבע פרות שדופות ודקות אשר אוכלות את הפרות הבריאות. החלום חוזר גם בגירסה דומה עם שיבולים בריאות שנאכלות על ידי שיבולים דקות.
פרעה מחפש מפרש ופותר חלומות ושומע לראשונה משר המשקים על אותו יוסף “בעל החלומות”:
וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת־פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת־חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם׃ פַּרְעֹה קָצַף עַל־עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים׃ וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ׃ וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר־לוֹ וַיִּפְתׇּר־לָנוּ אֶת־חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר׃ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר־לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל־כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה׃
יוסף נשלף מבית הסוהר ומקבל הזדמנות לעמוד בפני פרעה ולתת את הפירוש שלו על שבע השנים הטובות ומלאות השפע הצפויות לארץ מצרים. אחריהם, מזהיר יוסף, יבואו שבע שנות רעב.
אותו נער עברי כבר לא חולמני. הוא מישיר מבט לפרעה וממשיך ישר מפירוש החלום לקריאה לפעולה. הוא מפציר בפרעה להקים מינהלת בנושא ולנצל את שנות השפע להיערך ברמה הלאומית לרעב שבוא יבוא. מבחינת יוסף, החלום של המלך הוא סימן מהשמים שיש להתכונן ולמנוע את האסון שבדרך.
התהליך שיוסף עובר בפרקים האחרונים מלמד אותנו שיעור חשוב על חלומות.
יוסף התחיל שהחלומות שלו עוסקים ומתרכזים בו. הוא מרכז ההוויה. פתית שלג קסום וייחודי בעולם.
משם יוסף מתקדם לחלומות של אחרים. פרשנויות שעדיין מתרכזות בסיפור האישי אבל לא של יוסף אלא של הסובבים אותו.
במפגש עם החלומות של פרעה יוסף כבר מרחיב את המבט. המלך המצרי הוא לא הסיפור ולא במרכז העניין. מדובר על סוגיה לאומית שנוגעת לכל ארץ מצרים וסביבתה.
מעניין לראות שדווקא ההתמקדות בלאומי מביאה את התגשמות החלומות הפרטיים הראשונים של יוסף. פרעה ממנה אותו להיות הפרויקטור של “מינהלת הרעב” המקומת במצרים ולהוביל את ההיערכות הלאומית באגירת המזון ליום סגריר. דווקא מהדאגה לעולם סביבו החלומות הראשונים של יוסף, על אחיו הכוכבים משתחווים בפניו, מתגשמים כשהם נשלחים למצרים מארץ כנען לשבור את הרעב שניחת עליהם ומשתחווים בפני יוסף, השר הבכיר.
הרבה מהחיים שלנו כיום נעים במתח בין ההגשמה שלנו כפרטים בעולם ובין ההשתייכות למשהו גדול מאיתנו. בשנה וחצי האחרונות, מאז נקראתי לראשונה ליחידת המילואים שלי, חשתי ביתר שאת את המתח הזה. מצד אחד היותי בן זוג, אבא, בן משפחה, סמנכ”ל בינ”ה ועוד הרבה דברים שמייצגים את האני הפרטי שלי. מהצד השני אני חלק מעם וצבא שנמצא בעיצומו של מאבק לא קל על חיינו כאן.
יש לי המון חלומות, הן עבורי והן עבור המדינה והעם שלי. אני מקווה שכמו יוסף הבשל והבוגר יותר נדע לקחת את החלומות באותה הדרך שמתייחס אליהם לובה אליאב בספרו ‘תאומי צביה’:
בין החלום והגשמתו חייב להיבנות גשר של תעוזה, של חכמה, של אומץ, של תושייה ושל אילתור- אך בעיקר עמל, הרבה עמל והרבה “יום קטנות”.
מימי יוסף ועד ימי לובה אליאב הבינו שחלומות בלי עמל זה פשוט לא זה.
אחד האנשים שמשלבים בין חלומות לעמל הוא ערן ברוך, המנכ”ל שלנו לשעבר. אחרי מסע של 25 שנים בבינ”ה ערן עבר למנכ”ל את עמותת אליפלט שפעילה פה בסביבה ועושה עבודת קודש עם ילדי מהגרי עבודה ומבקשי מקלט.
בימים אלו ערן וכל צוות אליפלט פונים לציבור לקבל תמיכה להגשמת החלומות שלהם. אני לא מבין גדול בהשקעות בשוק ההון אבל השקעה בערן ואליפלט זה משהו שאני שמחתי לתרום לו ושאני בהחלט ממליץ עליו. הלינק לאתר התרומות מצורף כאן! כל תרומה תוכפל (:
מאחל לכולנו שנפנים את העניין וניגש לעבודה הקשה של הגשמת החלומות שלנו לעצמנו ולמקום הזה.
שבת שלום!
