דור הולך ודור בא : על הנהגה שמתחלפת ומתחדשת
פרשת חקת
בפרשה שלנו מתרחש אחד מאירועי המנהיגות הכושלים של התנ”ך, אירוע שזכה לפרשנויות רבות ומגוונות דווקא משום שהוא לכאורה שולי ולא מובן.
הפרשה מתחילה במותה של מרים. ומיד אחרי מותה העם מתלונן שאין לו מים לשתות. בני ישראל משוטטים במדבר כבר שנים רבות, מדוע פתאום אין להם מים? המדרש מתאר שלמרים הייתה באר של מים שליוותה אותה לכל מקום. באר של חיות, ומהבאר הזו שתה העם. לכן, ברגע שמתה מרים מתה איתה באר של חיות, נביעה של התחדשות ואבדן הנביעה הזו תלווה אותנו עם חילוף המנהיגות והעברת שרביט ההנהגה לדור הבא.
העם צמא, ובצר להם, הם עולים אל המנהיגים שלהם ודורשים מהם תשובות. אין מים, אין יכולת לחיות, למה הבאתם אותנו אל המצב הזה שואל העם. – “וְלֹא-הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל-מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל-אַהֲרֹֽן: וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּֽאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר וְל֥וּ גָוַ֛עְנוּ בִּגְוַ֥ע אַחֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה: וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת-קְהַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֶל-הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ: וְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֨נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ אֶל-הַמָּק֥וֹם הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה לֹ֣א מְק֣וֹם זֶ֗רַע וּתְאֵנָ֤ה וְגֶ֨פֶן֙ וְרִמּ֔וֹן וּמַ֥יִם אַ֖יִן לִשְׁתּֽוֹת”.
את ההאשמות המוצדקות האלה כלפי המנהיגות אנחנו מכירים מקרוב. מנהיגים, זוכים לכבוד, הערכה ומעמד. אך הם גם נושאים באחריות, כלפי כל העם שבראשו הם עומדים. וברגע שהמצב נעשה בלתי נסבל עושים בני ישראל בדיוק את מה שמצופה מהם. פותחים במחאה שמופנית אל עבר המנהיגות ודורשים תשובות, ודורשים שהמצב ישתפר.
אבל משה ואהרון לא יודעים מה לעשות. התגובה הראשונית שלהם היא לברוח. הם בורחים מהעם הישר אל אוהל מועד, לחיקו של אלוהים. הוא מצידו מורה להם לדבר אל סלע ולהוציא ממנו מים. משה מקשיב לו, הוא ניגש אל הסלע אבל הוא לא מדבר איתו, הוא מכה בו פעמיים עם המטה שלו ובבת אחת פורצים מן הסלע מים והעם שותה, מרווה את צימאונו ונרגע. אבל אלוהים נותר מתוסכל. משה לא דיבר אל הסלע אלא הכה בו. ולכן, הוא בעצם מפטר אותו ואת אהרון מתפקידי ההנהגה שלהם בשלב זה ואומר שהם ימותו במדבר, שהם לא יזכו להכניס את העם לארץ ישראל, שהם לא יוכלו להמשיך להנהיג אותו. אהרון ימות כבר בפסוקים הבאים בפרשתנו ויעביר את שרביט הכהונה לבנו ולמשה נותרו עוד כמה פרשות ונאום ספר דברים אבל גם הוא מסיים בקרוב את תפקידו.
רבות נכתב ונשאל על הסיפור הזה. האם באמת להכות על הסלע במקום לדבר אליו זה החטא הגדול מכולם? מה המעשה הכל כך נורא שבגללו פוטרו משה ואהרון? הם לא פוטרו במחלוקת עם קורח ועדתו, וגם לא בחטא העגל או המרגלים שהיו חטאים גדולים בהרבה, מדוע דווקא כאן החליט אלוהים שהם אינם ראויים להנהיג את העם?
הרמב”ם טוען שהחטא נעוץ בכעס של משה על העם. האבן עזרא טוען שהחטא היה בכך שהכה פעמיים ולא הסתפק בפעם אחת, הרמב”ן מתייחס לכך שהאמירה שלו הייתה – “המן הסלע הזה נוציא לכם מים”. כלומר, הוא כבר לא ייחס את הנס לאלוהים אלא לכאורה לעצמו.
מרוב פרשנויות ופלפולים מרובים החטאים המיוחסים למשה במעמד הזה. אבל אני רוצה להציע פרשנות אחרת. אני חושבת שמשה ואהרון פוטרו במעמד הזה לא משום שחטאו, אלא משום שכבר היה ברור מתגובתם לקשיים שהעלה העם שהם אינם יכולים עוד להנהיג. שאזלו כוחותיהם.
לאחר תקופה ממושכת של הנהגה, אנחנו פוגשים בפרשתנו את משה ואהרון, עייפים, שחוקים, מותשים וקטני אמונה. משה ואהרון בורחים מהעם ברגע שמתחילות התלונות, אין להם שום רעיון לפתרון או אפילו יכולת להקשיב לתלונות של העם ולהישאר לתמוך בהם. וגם כשאלוהים כבר מסמן להם את הדרך משה עדיין כועס ומכה ומנסה להאשים את העם במקום לקחת אחריות בעצמו.
מנהיג שנבהל מהעם ובורח ממנו הוא לא מנהיג שמסוגל להמשיך להוביל אותם. הוא מנהיג שסיים את תפקידו. חסרה לו היציבות, התעוזה והאמונה שהייתה בו כשחצה איתם את ים סוף. כשהוציא אותם ממצרים כשהאמין שהעם מסוגל לגבור על מכשולים ולצלוח את האתגרים.
אתגרי המנהיגות ניבטים אלינו מכל פינה גם כיום. בימי המלחמה עם איראן, לבנון ועזה ראינו מנהיגים שפוחדים מהתמודדות ובורחים מהמפגש עם העם וגם מנהיגות ומנהיגים שמעיזים לפגוש את הכאב פנים אל פנים, להביט אל הכשלון הצורב ולשאת את העם על הכתפיים.
זו המנהיגות שהייתה נחוצה לעם ישראל כדי להגיע אל הארץ המובטחת וזו גם המנהיגות הנחוצה לנו כיום.
שבת שלום.
