בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

המדריך להקמת סטארט אפ אליבא דמשה רבינו | פרשת ‘ויקהל-פקודי’

פורסם לראשונה במאקו

“וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם.”

פרשת השבוע, “ויקהל-פקודי”, עוסקת בעיקרה בעניינים הנוגעים להקמת “הסטארט אפ” הראשון  – המשכן. לכל מי שמכירת מובילאיי לחברת אינטל בעבור 15 מליארד דולר, גורמת לו לדגדוג באצבעות וחשק לסטארטאפ משלו, הרי לפניכם “המדריך ליזמים הצעירים, אליבא דמשה רבינו”:

(כתוב בלשון נקבה אך מיועד לנשים וגברים כאחד).

אם כן, מה ניתן ללמוד על יזמות (עסקית או חברתית) ממשה רבינו, היזם המקראי האולטימטיבי?

  1. רעיון טוב:כל יזם יגיד לך, שהצלחה מתחילה מרעיון טוב וממשוגעת לדבר. בפרשת השבוע ויקהל-פקודי, הרעיון: בניית משכן – מקום לעשות בו את עבודת ה׳, שנאמר: ״למלאכת אוהל מועד ולכל עבודתו״. והמשוגע לדבר? משה רבינו, כמובן. בין אם תקראו לזה ציווי משמיים, השראה אלוהית או סתם נורה שנדלקה מעל  הראש, למשה היה רעיון לפרויקט. הוא זיהה צורך, ראה הזדמנות ולקח יוזמה. פעל על מנת לתת מענה לעמו ואלוהיו. החליט להקים משכן. אז יש לכן רעיון שאתן משוגעות עליו? קדימה לשלב הבא.
  2. קהל יעד: אוקי רעיון יש. עכשיו מה עושים? משה מתחיל כמו כל סטארטפיסטית בתחילת דרכה: ״ויקהל משה את כל עדת בני ישראל״ או במילים אחרות, מקבצים קהל,  מכנסים מסיבת עיתונאים, מזמינים תקשורת, עושים ״פיטצ״, משיקים קמפיין ויוצאים בהכרזה ציבורית. יאללה מקימים משכן. המחויבות לפרויקט – כלפי עצמכם וכלפי הציבור – היא הצעד הראשון בכוון הנכון.
  3. מימון המונים: בניגוד לסטארטפיסטיות מן השורה,שמתחילות לגייס כסף משלשת הFים (family friends fools ), בפרשה שלנו משה פותח בקמפיין crowdfunding, מימון ההמונים הראשון והמוצלח ביותר בהיסטוריה היהודית, עם המילים: “כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה’ … וכל חכם-לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה'”. למעשה משה מנהל קמפיין כל כך מוצלח, שבשלב מסוים הוא מבקש מהעם להפסיק את תרומותיו, שהרי ״מרבים העם להביא…והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר”.  איך משה מצליח לרתום כל כך הרבה אנשים לטובת הפרויקט שלו? איך הוא מניע את העם לתרום בנדיבות כה רבה? אולי משה, כמו כל יזם מוצלח, מבין את הכוח הטמון בקבוצת אנשים המתגבשת יחד לקידום מטרה משותפת, את הפוטנציאל העצום הגלום בעשייה קולקטיבית משמעותית, שיכולה לחולל אנרגיה הסוחפת אחריה המונים… בין אם אתן מקימות ארגון חברתי או חברה עסקית, אין לזלזל בחשיבותה ובכוחה של הקבוצה המייסדת, במיוחד כשמדובר בפרויקט ציבורי או יוזמה שנוגעת לקהלי יעד רחבים.
  4. צוות מוביל: השלב הבא הוא השלב הקריטי של בחירת צוות מקצועי מוביל. בצלאל ואהליאב, המכונים בפרשה “עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות״ נבחרו בקפדנות  על ידי משה להוביל את פרויקט בניית המשכן, הן בזכות ההשראה ששרתה עליהם (בצל האל ובאוהל האב) והן בזכות הכישורים והמקצועיות יוצאי הדופן, או בשפת המקרא ״וימלא אותו רוח אלוהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה…לעשות בכל מלאכת מחשבת ולחשוב מחשבות״. כשאתן מגייסות עובדים ומסננות מאות קורות חיים, חפשו נשים וגברים בעלי חכמה, תבונה ודעת, אך בעיקר כאלה, כמו בצלאל ואהליאב, עם יכולות ורסטיליות, המסוגלים ״לעשות כל מלאכה״ ו״לחשוב מחשבות״ עצמאיות.
  5. אחריות אישית: קחו בחשבון שגם אם הצלחתן להרכיב צוות מנצח, יהיו משימות שאתן היזמיות תצטרכו לעשות לבד. אל תתפלאו אם תמצאו את עצמכן עובדות כל הסופ”ש להוציא גרסת ביטא, או קורעות את הלילה לקראת השקת פיילוט .משה רבינו אמנם מוקף בכוהנים ובלויים, אבל בסופו של דבר הקים את המשכן בעצמו: “ויעש משה … ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו, וישם את קרשיו, ויתן את בריחיו, ויקם את עמודיו, ויפרוש את האוהל, וישם את המכסה…” ויקח ויתן וישם ויבא ויערוך ויעל… בקיצור, לילה לבן למשה. אין מה לעשות, לפעמים אין ברירה. לקוח מחכה. הכנס מחר. המתחרה מאיים. העם לוחץ. כנראה שעוד פעם לא תספיקי להוציא את הילד מהגן (טיפ קטן נוסף: בלי בן זוג תומך זה הולך להיות מאד קשה).
  6. ירידה לפרטים: הפרשה שלנו מתארת בפרטי פרטים את שלבי בניית המשכן. היא נותנת הוראות מדויקות להקמת המזבח ויצירת בגדי הכהונה, תיאור מפורט של החומרים מהם עשויים היריעות, גודל הקרשים, כמות הבריחים, קישוטי הארון, הפרוכת, הכרובים, הכלים והמנורה… אין מסר יותר ברור מקייס סטאדי “המשכן”: ירידה לפרטים הקטנים היא קריטית להצלחה של מיזם. זה במיוחד נכון כשמדובר בפרויקט בנייה, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בפרויקט בנייה ציבורי ראשון מסוגו בעולם, עם השלכות דתיות, תרבותיות, היסטוריות כה משמעותיות. ועל זה אמרו חכמים: אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.
  7. הלכה ומעשה: מפתח להצלחה של כל פרויקט הוא שילוב אופטימלי בין השקעה כספית והרבה עבודה קשה. יש מי שנותן מזמנו, מרצו וכוחו, כדוגמת בצלאל ואהליאב, ויש מי שנותן מהונו, כספו ורכושו, כדוגמת בני ישראל בעת בניית המשכן. שני סוגי ההשקעה חיוניים – הראשון כרוך בנתינה מהראש, מהשכל ומהניסיון ומכונה בפרשה שלנו ״מלאכת מחשבת״ –  מלאכה שיש בה גם חשיבה וגם חשיבות, והשני כרוך בנתינה מהלב ומהנשמה, ומכונה במקרא ״נדיבות לב ״ ו״חכמת לב״.  יזמים טובים יקפידו להעריך ולהוקיר גם את התורמים/משקיעים וגם את עושי המלאכה, דהיינו גם את הועד המנהל וגם את הצוות המבצע. השותפות ביניהם וההערכה הדדית חיונית לכל יוזמה עסקית או חברתית.”וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ …וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה.”
  8. היערכות לבלת”מים: כמובן שאי אפשר להתחיל ללא תכנית אסטרטגית, ורצוי שתהיה כמה שיותר גרנדיוזית – לחלום בגדול, לתכנן המון פיצ’רים מדליקים, להכניס את הטכנולוגיות הכי מתקדמות… אבל זכרו שהחיים חזקים מכל תכנית עסקית. כמה שלא תנסו להיערך לכל תרחיש, תמיד יהיו בלת”מים ותמיד צפויים פערים בין התכנון לביצוע. בפרשה שלנו משה תכנן לבנות קודם את הכלים למשכן – הארון, השולחן, המנורה והמזבח, ורק אחר כך את המשכן עצמו. אלא שבפועל השלבים בוצעו בסדר הפוך. ללמדנו: לפעמים המסגרת העסקית/ חברתית קמה לפני שמתחילה העשייה עצמה ולעתים מתחילים לפתח מוצר או לפעול בשטח ורק לאחר מכן מקימים את הישות העסקית/משפטית. בכל מקרה קחו בחשבון, שיחולו שינויים ביישום לעומת התכנון, החיים הם דינאמיים, ואין להיבהל מסטיות, אכזבות, שגיאות, פאדיחות… אפילו משה רבינו נדרש לחישוב מסלול מחדש.
  9. סיכויים וסיכונים: בין אם מדובר בהשקעה עסקית או פילנתרופית, לטובת מיזם חברתי, זכרו: תרומה של כסף וזהב יכולה להניב בסופה משכן אלוהי… אבל היא יכולה גם להסתיים בעגל זהב. יש להיערך תמיד לסיכויים ולסיכונים: הפרויקט עשוי להצליח וליצור מקום של קודש – “וכבוד ה’ מלא את המשכן”, אבל הוא גם עלול להיכשל ולהיווכח כחילול השם. כך או כך, בעוד 40 שנה – או שתגיעו לארץ מובילאיי המובטחת או שתשקיפו עליה מהר נבו… ובינתיים, שיהיה המון בהצלחה – חזק חזק ונתחזק.

נגה ברנר-סמיה היא סמנכ”ל בינ”ה  – התנועה ליהדות חברתית

מאמרים נוספים: