בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

הסגידה לחומר והרדיפה אחרי עושר וממון | פרשת 'כי תשא'

פורסם לראשונה במאקו MAKO

מעשה "עגל הזהב" עומד במרכזה של פרשת כי-תישא. חטא, שהשלכותיו ילוו את בני ישראל בהמשך מסעם במדבר. הכשלון של העם, שכבר במידבר עשה שימוש לא ראוי בזהב ובעושר שבידיו  השתרש בשפה העברית של ימינו והביטוי "עגל הזהב" הפך עם השנים למילה נרדפת לעושר וחומרנות.

"וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ, אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַה' מָחָר. וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק. (שמות פרק ל"ב)

מי בישראל של היום חושב שעושר זה דבר רע? הרי הרדיפה אחרי העושר זאת מהות החיים של רובנו כאן. אנחנו צופים במסך הקטן ורואים כיצד התקשורת מפארת ומהללת את המוצלחים ביננו, שרדפו אחרי העושר והצליחו, צופים בהייטקיסט המוצלח והמרשים שהנפיק את החברה שלו בבורסה והתעשר, באישה שיחד עם חברותיה חיה חיים של "מעושרת" בוילה מהודרת או בבניין יוקרתי בתל אביב. אנחנו עוקבים במציצנות ובוחנים מי מצליח למכור יותר, להביא יותר לקוחות, להשיג חוזה טוב, לברוח מן המתחרים ולדהור בעצמו על עגל הזהב עד שישיג כתבה מפרגנת במוסף 7 ימים, או ראיון נרגש בתכנית טלוויזיה מצליחה על שפת הבריכה בביתו המפואר.

האם זאת האמת? הרי התקשורת לא קובעת את טעם הציבור, הכתבות הללו משודרות ומקבלות מקום בולט בגלל פוטנציאל הרייטינג שלהן. ואנחנו מצד שני בוחרים שוב ושוב להלל, להזדהות, לפרגן, לקנא ולדמיין את ההצלחה הזו. בדימיוננו אנו מאחלים לנו או לילדינו את מגע הזהב שיביא להם את "המכה", כדי שגם אנחנו נוכל להיות חלק מההצלחה, מהעושר ומהחומרנות.

פרשת השבוע מביאה אותנו פעם בשנה לעצור ולשאול מהו בעצם "עגל הזהב" ומה השלכותיו עלינו כאנשים וכחברה.

"אנחנו כאן בלב מדבר , צמאים למים חיים ואתה על ראש ההר מעל העננים. אין שום אות, אין סימן כל כך הרבה ימים במעגל סגור מסתובבים סביב עגל הזהב". כך שר אהוד בנאי באחד הלהיטים הראשונים שלו מתאר את בני ישראל שרק יצאו ממצריים, אובדי עצות ללא משה ובלי האלוהים. הם מסתובבים במעגל מיואשים ומתוך הריקנות בונים עגל מוזהב –  "עגל מסכה" כך כתוב בפרשה. הם שוכחים את עצמם, משתכרים, אוכלים, רוקדים ו"מצחקים" מילה בעלת קונוטציה מינית במקרא, להבדיל ממשמעותה הפשוטה.

פרשת "עגל הזהב" מתוזמנת השבוע בצורה הולמת עם חג הפורים. הקשר בין עם ישראל הרוקד במדבר סביב עגל הזהב, לבין עם ישראל שחגג השבוע בשיר ומסכה, מובילה אותי לתהות – מהי אותה מסכה שעליה כתוב במקרא ?הרי התקשורת בין בני האדם מבוססת על הבעות הפנים. החיוך, השמחה, המבוכה או הכאב קיימים תמיד בפנים הנעות. זהו הבסיס לאמפטיה האנושית. זו התשתית לשיחה, לקשר ולמשמעות בעוד שהמסכה, כמו בפורים, היא עניין קפוא וקבוע.

עבודת אלילים ופולחן העגל הוא ההפך הגמור מהאל המקראי המתגלה למשה בהר סיני. האל הוא דינמי, מלא חיים ומתפתח, זהו ההפך הגמור מקיבעון וקיפאון. המסכה שבדמות עגל היא החזרה לאחור, הידרדרות במורד, גילוי יצרי רדוד של אלילות פרימיטיבית.

גם פולחן החומריות של החברה המודרנית היום הוא חזרה לאחור. הערצת העושר, הסגידה לכסף וליוקרה היא עבודת אלילים מודרנית ואין כאן הבדל בין חילוניים, מסורתיים ודתיים, זה עמוק ביותר ונוגע לכולם. אין שום דבר רע ברווחה וחומריות. כולנו רוצים להרויח מספיק כדי להנות,  לטייל קצת בחו"ל, לקנות רהיט יפה ולעזור קצת לילדים. השאלה היא מתי זה הופך לחזות הכל, כיצד האמצעי הופך להיות למטרה ומדוע אנו שוכחים בדרך מה העיקר ומה עושה אותנו טובים ושמחים.

בואו ננסה לשים רגע את המסכה בצד, נזיז לכמה דקות את המסכים ונביט זה לזה בעיניים. בואו נחפש את האנושי, הנוכח היפה שבחיים. נזכר מהו חשוב לנו באמת לפני שנחזור למירוץ אל עגל הזהב…


ערן ברוך הוא מנכ״ל בינ״ה – התנועה ליהדות חברתית

מאמרים נוספים: