קשה לכתוב על קורבנות. הנפש העדינה שלנו לא אוהבת את זה. קשה לה לעכל את התזת הדם, את השחיטה, את הכאב. את הבנאליות שברצח. אוי, הבנאליות שברצח.
אבל אני לא פה בשביל להטיף לטבעונות. אפילו לא לצמחונות. ממש לא. אני אוכל בשר, ואני אפילו נהנה מזה. אבל אני יודע בתוך תוכי שזה פחות מוסרי. הסיבות שאני עדיין אוכל בשר הן לא מורכבות במיוחד, והן בוודאי לא אידיאולוגיות. אני אוכל בשר למרות שאני יודע שזה פחות מוסרי. למרות שאני יודע את זה לגמרי.
אני משתתף בחגיגת הקורבן למרות שאני יודע שכרוך בזה סבל רב. אני יודע שדיכוי הוא דיכוי, ורצח הוא רצח. ובכל זאת אני חוטא.
הפרק הזה נמצא כאן כדי להזכיר לי שאני לא מושלם. הוא נמצא כאן כדי להזכיר לי יום יום שיש דברים שעוד לא קיבלתי על עצמי, ושאולי (רק אולי) לא אקבל על עצמי לעולם. למרות שהם נכונים יותר. למרות שהם מוסריים יותר. הפרק הזה כאן כדי להזכיר לי שאני נמצא בתהליך מתמיד של התמודדות על הערכים שלי – אבל שזה לא תמיד קל, ושהדרך עוד ארוכה מאוד.
אני לא מושלם. והקורבן של פרק כ״ט מזכיר לי את זה.
ירין רבן הוא חוקר יהדות חילונית ומורה לתרבות יהודית
