אסור שפוליטיקאים רמאים ומושחתים יצפו להגנה ושמירה מהבוסים שלהם – העם. כמו שיעקב למד, אחרי שהוא גנב את הבכורה מאחיו ונמלט מביתו, רמאות חוזרת על הרמאי כמו בומרנג.
השבוע אנחנו מוצאים את יעקב במצב לא-כל-כך מכובד. הפרשה שלנו נפתחת עם האמירה הלקונית שיעקב “יצא” מבאר שבע בדרכו לחרן, אך בפועל הוא בורח. הוא בורח מבית אביו, אותו אב שהוא בדיוק רימה וגנב את ברכת הבכורה מאחיו עשו. ובכן אנו מוצאים את יעקב, בדרכו אל בית הדוד שלו, שם הוא ימצא מקלט מאחיו הזועם.
מעניין שדווקא בדרכו להתחבא, אלוהים חושף את עצמו, בכבודו ובעצמו. אלוהים בוחר דווקא את הרגע הזה להופיע ליעקב בחלום, בו יעקב רואה “סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃ וְהִנֵּ֨ה יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֮.” ולא די בכך, אלוהים גם מברך את יעקב:
(יד) וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ׃ (טו) וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ׃
תמוה שאחרי גניבת הבכורה, יעקב בכל זאת זוכה ליחס כה מחמיא מצד אלוהים. אבל יעקב, שעכשיו הוא כבר לא כזה תמים, מבקש הבטחות מאלוהים:
וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃ וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה ה’ לִ֖י לֵאלֹהִֽים׃ וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ׃
אולי יש בכך הכרה של יעקב, שבאמת לא מגיעה לו ברכה כזאת. אם באמת אלוהים יעמוד במילה שלו, רק אז הוא יתמסר לאלוהים.
זמן קצר לאחר מכן, יעקב בעצמו נופל קורבן לעוול, כאשר הדוד שלו מפר את הבטחתו לתת לו את בתו רחל לאישה.
מסתבר, כנראה, שהבטחת אלוהים להיות איתו ולשמור עליו לא הגנה עליו בעסקה שלו עם דודו. יעקב, שרימה וגנב בעצמו, לא באמת יכול ליהנות מהגנתו של אלוהים, כאשר הוא בעצמו רימה וגנב. מכאן שרמאי וגנב דינו שירמו אותו ויגנבו ממנו.
לא מעט פעמים, בעבר כבהווה, המערכת הפוליטית הישראלית עדה להתנהגות אשר ממנה מדיף ריח של חוסר הגינות. בשבוע שעבר הייתה זו פרשת הצוללות, פעם היו אלה חשדות לתרומות אסורות ועוד. אך כמו שיעקב נשא ונתן עם הבוס שלו על חסינות, גם לפוליטיקאים בחברה דמוקרטית יש בוס – העם.
פעמים רבות, אנו מנפנפים פרשות מן הסוג הזה בכך ששחיתות היא חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה. אבל אסור לנו לתת לרמאים ולמושחתים ליהנות מחסינות. כמו שהרמאות של יעקב חזרה אליו כמו בומרנג, על העם בחברה דמוקרטית לדרוש הגינות ממנהיגיו, ולהבהיר להם שהם לא יוכלו להתחמק מתוצאות מעשיהם.
דן הרמן הוא ראש המחלקה הבינלאומית בבינ”ה.
