״כי השקר נתעב ונאלח בעיני הכל, אין דבר מאוס ממנו, והמארה והקללה בבית כל אוהביו, מפני שה׳ אמת וכל אשר איתו אמת״ (ספר החינוך, מצווה ע״ד).
פרשת נח מתארת, כידוע, את המבול שאלוהים מטיל על הארץ. אך לא לפני שהוא מצווה על נח, צדיק בדורו, להציל שניים מכל מין בתיבה שתשוט על פני המים ותמשיך את הקיום על פני אדמה:
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס.
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם;
וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה;
וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר.
וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל-הָאָרֶץ,
לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:
כֹּל אֲשֶׁר-בָּאָרֶץ, יִגְוָע.
וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתָּךְ; וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה
אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ.
וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה
לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ.
מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ
שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת.
(בראשית ו׳ י״ג-כ׳)
הארץ נמלאת חמס, ואלוהים מבקש להכחידה. מהו אותו חמס?
״השחית כל בשר את דרכו על הארץ״. לא רק בני האדם, אפילו החיות חטאו. דרכם של היצורים החיים על פני אדמה סטתה מדרך הישר, ומה שנדרש זו מחיקה מוחלטת של החיים והתחלה מחדש. ׳ריסטארט׳ לעולם החי, הנובע מסטייה מוסרית שאין כדוגמתה.
למה נועד מיתוס המבול? מה הוא מבקש לספר לנו? שאם לא נתנהג כראוי יבוא מבול גדול וישטוף אותנו מעל פני האדמה? במחילה מהמספר המקראי, זה לא איום כל כך משכנע. לאורך התנ״ך יאיים האלוהים איומים הרבה יותר מפחידים, מקצתם גם ימומשו.
אולי בשביל להבין מה גודל האיום, צריך להבין מהו בכלל החטא שעשו היצורים החיים, שהגיע להם המבול הזה. האם מדובר בפריצות מינית ללא גבולות? בעבודת אלילים? או אולי מדובר בגזל? ברצח? בשואה?
חכמי האגדה נדרשו לשאלה זו בדיוק:
אָמַר רַ’ לֵוִי:
בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ:
כְּנֹס לְךָ שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל מִין וָמִין בַּתֵּבָה,
בָּאוּ כֻּלָּם אֶל נֹחַ וְנִכְנְסוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד עִם זִוּוּגוֹ.
בָּא שֶׁקֶר וְרָצָה להִכָּנֵס.
אָמַר לוֹ נֹחַ: אין אַתָּה יָכוֹל להִכָּנֵס אֶלָּא אִם כֵּן אַתָּה נוֹשֵׂא לְךָ בַּת זוּג.
הָלַךְ שֶׁקֶר וּבִקֵּשׁ לוֹ בַּת זוּג. פָּגַש את הקללה.
אָמְרָה לוֹ: מֵהֵיכָן אַתָּה בָּא?
אָמַר לָהּ: מֵאֵצֶל נֹחַ, שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה להִכָּנֵס לַתֵּבָה
וְלֹא הִנִּיחַנִי אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לִי בַּת זוּג.
אם זה רְצוֹנֵךְ, היי בַּת זוּגִי.
אָמְרָה לוֹ: וּמָה אַתָּה נוֹתֵן לִי?
אָמַר לָהּ: אֲנִי מסכם עִמָּךְ, שֶׁכָּל מָה שֶׁאֲנִי אוסף לי, אַתְּ נוֹטֶלֶת.
שָׁמְעָה לוֹ וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לַתֵּבָה.
כֵּוָן שֶׁיָּצְאוּ מִן הַתֵּבָה – הָיָה שֶׁקֶר הוֹלֵךְ ואוסף, וּמְאֵרָה נוֹטֶלֶת זה אחר זה.
בָּא שֶׁקֶר וְאָמַר לָהּ: הֵיכָן כָּל מָה שאספתי?
אָמְרָה לוֹ: וְכִי לֹא כָּךְ סוכָם בֵּינֵינוּ,
שֶׁכָּל מָה שֶׁאַתָּה אוסף אֲנִי נוֹטֶלֶת?
לֹא הָיָה לוֹ פִּתְחוֹן פֶּה.
לְכָךְ נֶאֱמַר: “וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר” (תהילים ז, טו).
הַמָּשָׁל אוֹמֵר: שֶׁקֶר מוֹלִיד וקללה נוֹטֶלֶת.
ב״המצאתו של השקר״ מ-2009 משחק ריקי ג׳רבייס את מארק בילינסון – צעיר כושל, מעין ״לוזר״ נצחי, שחי בעולם שאין בו שקרים. יום אחד הוא מגלה שהוא יכול להגיד ״דברים שאינם אמת״, ובכך הוא סולל את דרכו להצלחה. הוא מספר לפקידה בבנק שבעצם אין לו מינוס, אז היא נותנת לו כסף. הוא מספר לבחורה שהוא מאוהב בה שהוא בעצם אדם מצליח, ולא נדרש להוכחות כי הוא חי בעולם שאין בו שקרים מלבד בידיו.
אם נח היה מוֹנע מהשקר והקללה לעלות על תיבת נח, האם לא היו נספים במבול ונעלמים מן העולם? האם היינו, על פי האגדה, יכולים לחיות בעולם שאין בו שקרים? איזה מין עולם זה היה? ואולי היינו יכולים להסתפק בעולם שיש בו רק קצתפחות שקרים? קצתפחות עיוותי מציאות וחצאי אמיתות?
השקר שמציירים חז״ל הוא מעין דמות פרדוקסלית, שכורת ברית עם הקללה על מנת להשיג את מבוקשו, אך יוצא ותאוותו בידו. הוא שיקר לה, כדרכו, אבל היא לא וויתרה.
זוהי קללתו של השקר בעולמנו, רוצים לומר לנו חז״ל. השקר לעולם, אבל לעולם, לא ייצא וידו על העליונה.
ובכל זאת, העולם שאנחנו חיים בו מלא בשקרים ובחצאי אמיתות. תיבת נח לא הצליחה למגר אותם, והם לעד ילכו יד ביד עם הקללה. זוג בלתי נפרד, נועדו לחיות זו עם זו.
לאחרונה מדווחים בעיתונות כל מיני נתונים מנתונים שונים על עלויות סגירתו של תאגיד השידור הציבורי החדש, ׳כאן׳. לא כולם שקרים של ממש, אבל הבחירה להבליט נתונים מסוימים ולא לדבר על נתונים אחרים – גם היא סוג של שקר.
בכירי הקואליציה שמספרים לנו שסגירת התאגיד תעלה למדינה 1.7 מיליארד ש״ח בעוד שאינם מספרים לנו שסגירת התאגיד החדש והמשך קיומה של רשות השידור המיושנת תעלה לנו הרבה יותר. מסקנותיו של דו״ח משרד האוצר מציגות תמונה שונה לחלוטין מזו שמציג יו״ר הקואליציה, ועל פי נתונים ממשלתיים רשמיים דווקא סגירת התאגיד החדש היא זו שתעלה למדינה מאות מיליוני שקלים בשנה.
בד בבד מספרים לנו נציגי הממשלה שהתאגיד החדש ייצור תמונה חדשותית בלתי מאוזנת, כי העיתונאים שנבחרו לשמש בתאגיד מתנגדים למדיניות הממשלה ויש ביניהם ״יותר מדי שמאלנים״. לא רק שהדבר אינו מדויק, בלשון המעטה, אלא שהוא חושף את מניעיהם האמיתיים של אנשי הקואליציה. המניעים הכלכליים הופכים למשניים ברגע שחופרים, ולו קלות, ברצונם לבטל את עליית התאגיד החדש לאוויר.
כאן חוברים לה יחדיו השקר והקללה. השקר, בסיפור שלנו, הוא מסכת האמתלות והסילופים שנועדו למנוע את צמיחתו של שידור ציבורי עצמאי, חדשני ויעיל. תירוצים כלכליים ובירוקרטיים מסתירים אג׳נדה פוליטית מכוונת. אבל הקללה היא, שאנו עלולים למצוא את עצמנו נשארים ללא עיתונות עצמאית, ביקורתית ובועטת, וללא תוכן ישראלי מקורי ואיכותי תחת גגו של שידור ציבורי מגוון ויעיל.
שידור ציבורי הוא התשובה החברתית לשלטון ההון ולחיבור שבין ממון ובין ממשל. אם בערוצים המסחריים ובעיתונים הגדולים, בעל המאה הוא בעל הדעה – הרי ששידור ציבורי אובייקטיבי נועד לייצג את כל חלקי החברה הישראלית, ולפעול למען רווחתה ללא שיקולים של רייטינג, מימון והשפעות פוליטיות. שידור ציבורי הוא ביטוייה התקשורתי של מדינת רווחה – וניסיון פירוקו והכפפתו לשיקולים פוליטיים צרים הוא אבן נוספת שמפורקת ממדינת הרווחה הישראלית.
כפי שהראו לנו חז״ל, בזיווגם המרושע של השקר והקללה, כולנו מפסידים.
ירין רבן הוא מורה בישיבה החילונית בתל אביב ומנהל הדיגיטל בבינ״ה – התנועה ליהדות חברתית
