מי שמערכת ערכיו מעורערת, קשה לו לשלוט ביצריו, פיו ולבו אינם שווים והוא צריך להקיף עצמו באיסורים, הדרות ונדרים, צריך להרוג ולבנות חומות בינו לבין כל מה שמפתה את מוסריותו ויצריו, צריך לכנות כסוטים את כל מי שדרכיהם אינם דרכיו. אלו הם הפנחסים, שבכל דור ימשיכו להחזיק בתורה של הרג, שנאת הזר והשמדת עמים.
אנחנו לא ניתן להם להשתלט על זהותינו ועל תורתנו, ונמשיך להחזיק ולחזק את תורתנו הרודפת צדק ודורשת שלום. הדואגת לגר ליתום ולאלמנה, שכל דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.
פרשת ׳מטות׳ מתחילה באיסור החמור על חילול נדר, ומיד ממשיכה בתיאור מפורט של רצח העם שמבצעים אבותינו במדיינים, שני נושאים שעל-פניו אין קשר ביניהם, אך עיון מעמיק מגלה ביניהם קשר עמוק.
מה מטרת המתקפה המשולבת על המדיינים? זוהי לא מלחמת אין-ברירה, לא התקפת מנע ואפילו לא כיבוש הארץ, כי הרי המדיינים ישבו בשטחים המואביים שאותם כבר כבשו ישראל מסיחון מלך מואב. יותר מכך, תוצאות המלחמה (אפס נפגעים לכוחותינו והשמדה טוטאלית לאויב), מעידות שגם לא מדובר במתקפה על צבא חמוש אלא על מטרה אזרחית מובהקת של שבטי רועים שנדדו בערבות מואב.
האשמת הקורבן
אם כן מה טיבה של מתקפה זאת? מטרות המלחמה היוצאות מהקבינט האלוהי אל משה ברורות: ״נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ״ (במדבר ל״א ב׳). עד כדי כך חשובה הנקמה, שהיא מוצגת כמשימתו האחרונה של משה, כמה שנשיאים אמריקאיים יכנו “Legacy” – זהו הדבר שאתה חייב להספיק לפני סיום כהונתך, המורשת שתשאיר אחריך. משה לא יכול להרשות לעצמו לסיים את הקדנציה בלי להשלים את משימת הנקמה במדיינים. לכן יצווה משה לגמור את העבודה – לא להסתפק בהשמדת גברי מדין אלא לוודא הריגה גם של הנשים השבויות הכפותות.
סיבת ההשמדה מובהרת היטב על ידי משה: האיום האמתי עלינו הוא לא גברי מדיין הלא חמושים אלא הנשים, שבמצוות בלעם בן בעור מפתות אותנו ומשחיתות אותנו מוסרית מבפנים. לכן בשונה מכל קרב אחר אותו ניהלו בני ישראל, כאן מצווים הם להשמיד את מקור הבעיה – את הנשים המפתות של מדיין.
במסכת סנהדרין (ק”ו ע”א) מתארים חז”ל את שיטת בלעם לפיתוי הישראלי הטהור לעבודה זרה: מכיוון שידוע שבני ישראל התמימים לא נמשכים לזנות אך מאד אוהבים פשתן, הם מציבים אישה זקנה מחוץ לסוכה, שמתחזה למוכרת פשתן. כאשר מגיע בן ישראל לקנות, מציעה לו הצעירה מבפנים מחיר נמוך יותר, וכך מפתה אותו אל תוך הסוכה. שם הצעירה מוזגת לו יין, וכאשר היין נכנס היצר בוער ורוצה הישראלי לבוא על הזונה. כך היא מאלצת אותו לעבוד את אלוהיה ולכפור בתורת משה. כך מסבירים חז”ל ופרשנים רבים את ההצדקה להשמדת נשות המדיינים.
האשמת בנות מדיין בחולשה המוסרית של בני ישראל משולה להאשמת קורבן אונס בכך שבשל לבוש חושפני גרמה לאנס לבצע את פשעו המתועב.
השתוללות חסרת מוסר
רבים ישאלו לנוכח קריאה בפרשה: מה פשר ההשתוללות חסרת המוסר של עם ישראל במלחמתם במדיינים? והרי תורתנו דרכיה נועם וכל נתיבותיה שלום. התשובה טמונה בפתיחת הפרשה בסוגיית הנדרים:
במסכת נדרים חז”ל עצמם מבהירים לנו שאין מדובר כאן בביצוע מצוות מהתורה אלא באיסורים שונים שאדם גוזר על עצמו ברגע של חולשה ובדרך כלל ללא כל צורך. לכן אל מול הציווי בפרשתנו שאדם לא יחלל בשום אופן נדר שלקח על עצמו יבנו חז”ל דרכים רבות בהם יכול אדם לחלל את נדרו מה שיבוא לידי ביטוי מובהק בתפילת כל נדרי המפורסמת:
כך בפרשה: ״אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ–לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה״ (במדבר ל׳ ג׳).
לעומת זאת, כך מתפללים אנו ביום כיפור: “אם נדר נדרנו אין כאן נדר, ואם שבועה נשבענו אין כאן שבועה, אם קיום קיימנו אין כאן קיום, בטל הנדר מעיקרו, בטלה השבועה מעיקרה…”
מי שמערכת ערכיו מעורערת, קשה לו לשלוט ביצריו, פיו ולבו אינם שווים והוא צריך להקיף עצמו באיסורים, הדרות ונדרים, צריך להרוג ולבנות חומות בינו לבין כל מה שמפתה את מוסריותו ויצריו, צריך לכנות כסוטים את כל מי שדרכיהם אינם דרכיו. אלו הם הפנחסים, שבכל דור ימשיכו להחזיק בתורה של הרג, שנאת הזר והשמדת עמים.
אנחנו לא ניתן להם להשתלט על זהותינו ועל תורתנו, ונמשיך להחזיק ולחזק את תורתנו הרודפת צדק ודורשת שלום. הדואגת לגר ליתום ולאלמנה, שכל דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.
ניר ברוידא הוא סמנכ”ל בינ”ה.
