“וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ “
פרשת בהר
עינת לוי
פרשת השבוע, פרשת בהר, מזמנת לנו הצצה לתפיסת המוסר היהודית, ומאפשרת לנו עיסוק בשאלות חשובות של צדק חברתי וחלוקתי. עבורי, העיסוק בשאלות עומק חברתיות- קיומיות הנמצאות בבסיס המסורת והתרבות היהודית, מהווה מקור חוסן חשוב. במיוחד בימים בהם המוסר היהודי מונח במוקד הדיון הפנימי והבינלאומי.
שתי הנחות יסוד עומדות מאחורי הדברים בפרשה- האחת, כל בני האדם שווים במהותם ובערכם, ועל כן יש לשאוף לכך שכל בני האדם יחיו ברמת חיים סבירה (כפי שמקובלת באותה העת). השניה- המשאבים בעולמנו מתחלקים באופן שאינו משקף את האמונה בשוויון ערך האדם. בהינתן שכך, מציעה הפרשה מספר מנגנונים שיביאו לידי איזון מסוים במציאות שנוצרה. המנגנון הראשון הוא שנת השמיטה: ” וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָ֑ה שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר….. וְ֠הָיְתָ֠ה שַׁבַּ֨ת הָאָ֤רֶץ לָכֶם֙ לְאׇכְלָ֔ה לְךָ֖ וּלְעַבְדְּךָ֣ וְלַאֲמָתֶ֑ךָ וְלִשְׂכִֽירְךָ֙ וּלְתוֹשָׁ֣בְךָ֔ הַגָּרִ֖ים עִמָּֽךְ” (ויקרא כה ד-ו). שנת השמיטה היא שנה שבה פוקעת בעלות האדם על הקרקע למשך שנה והפירות הופכים לנחלת הכלל. הפסוקים מדגישים את המטרה הבסיסית- לדאוג לכל מי שלא שפר עליו גורלו ולטעת את ההבנה העמוקה- כי העמדה הבסיסית, הראשונית היא שהמשאבים הקיימים בעולם שייכים לכולם. המנגנון השני הוא שנת היובל- בשנה זו (השנה ה- 50 בספירת השנים): “וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכׇל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ” (ויקרא כ”ה י). בשנה זו שדות חוזרים לבעליהם, עבדים משתחררים וחוזרים אל משפחתם, ובעצם- זוהי שנת איפוס בעלויות. שנה בה ניתנת הזדמנות שווה לכולם להתחיל מההתחלה. מנגנונים נוספים הם האיסור על הריבית- שבאה לנצל לרעה את מצוקתם של החלשים, איסור על אונאה במקח וממכר, וכללים להחזקה ושחרור של עבדים.
כבר הרבה שנים אני מתבוננת באנשים ומנסה להבין מה הדבר שהכי משפיע על ההישגים וההצלחות שלהם במהלך החיים. התשובה המיידית שאני מוצאת, לפחות אצל האנשים הקרובים אלי, היא עבודה קשה. לרוב, הרבה מאמץ והתמדה מביאים אנשים להתקדם ולהגיע למטרות שהציבו לעצמם. במבט שני, הדבר הוא לא כל כך פשוט. כי מאחורי המילים עבודה קשה והתמדה נמצאים בראש ובראשונה היכולת להתמיד, יחד עם ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות גבוהה. עוד נדרשים- יכולת לשרטט תמונת עתיד, יכולת לקחת סיכונים, אפשרויות בחירה ועוד. תנאים כגון אלו הם שנמצאים מאחורי הקלעים של אותה עבודה קשה המביאה להצלחה ולשגשוג.
מה שאנחנו צריכים לדעת על התנאים הללו, הוא שבאחוזים די גבוהים, לאדם הממוצע אין בחירה אמיתית ויכולת דרמטית לרכוש או לשנות את המרכיבים שיכולים לסייע לו ולקדם אותו בחיים. תנאי חייו של אדם נקבעים לו, בהרבה מובנים, ע”י המדינה, הסביבה, החברה והמשפחה בה הוא נולד. האמירה המקוממת והדטרמינסטית משהו הזו, מגובה במחקרים רבים הבודקים פערים ומוביליות חברתית בארץ ובעולם. הסטטיסטיקות מראות שעל אף המגמות החיוביות בקרב חלק מהאוכלוסיות, על פי רוב- אנשים בעלי השפעה הם צאצאים למי שהיו בעלי השפעה בעבר, בעלי הכנסה גבוהה יהיו מי שגם הוריהם נחשבים ככאלה, רוב האקדמאים יהיו גם הם בנים ובנות להורים שרכשו השכלה גבוהה וכו’.
הנתונים הללו מספרים לנו סיפור מעניין ביותר בנוגע לשאלת שוויון ההזדמנויות הקיים (או לא) בחברה. בספרו “תיאוריה של צדק” קבע ג’ון רולס, (פילוסוף אמריקאי. מאה 20 ) כי צדק הוא קודם כל הוגנות, והוגנות פירושה קיום סביר מינימלי לכל פרט בחברה וחלוקה הוגנת ככל האפשר של משאבים בין בני האדם. על גבי זה דיבר רולס על ההכרח ב”שוויון בהקצאת זכויות וחובות בסיסיות״ כתנאי לקיומו של צדק מדיני. מה שעומד מאחורי תפיסתו של רולס היא ההבנה שהמשאבים בעולם לא מחלוקים באופן שמאפשר לספק את צרכיהם של בני האדם באופן הוגן. וגם האמונה שלכל בני האדם מגיעה הזדמנות שווה, ללא קשר למקום ולסביבה בה הוא גדל. רולס טוען שאין זה הוגן שנסיבות חיים שרירותיות לתוכם גדל אדם ישפיעו על חלקו במשאבים הקיימים. בדברים אלו ממשיך רולס דיון מגוון וארוך שנים בנוגע לשאלות של צדק חלוקתי.
מקריאת הפרשה ניתן לחשוב שהסיפור של פערים ושוויון הזדמנויות הוא עניין פיננסי של משאבים פיסיים, המאפשרים לאדם לבחור את רמת החיים בה הוא חי. אולם, כמו שציינו בתחילה, מאחורי הצלחה ושגשוג (שגשוג פיננסי הוא רק חלק מהעניין) עומדים יכולות מנטליות ורגשיות, הון תרבותי וחברתי, אפשרויות בחירה ויכולת לקחת סיכונים. גם את אלו (לפעמים אפילו בעיקר אותם) רוכש אדם במקום בו הוא גדל. אלו הדברים הנרכשים מבלי שיאמרו, ע”י התבוננות בסביבה הקרובה, ע”י חיקוי של דמויות הסמכות וע”י הבנה עמוקה ובלתי אמצעית של מקומנו בעולם בתוך ההבניות החברתיות (מהם גבולות הגזרה שלנו, מה מותר לנו ומה אסור, מה שלנו להתערב בו ומה לא וכו’).
כשאנחנו מדברים על צדק חלוקתי- לא מספיק לדאוג לחלוקת רכוש ומשאבים באופן שווה, לא מספיק לאפס את הבעלויות על הקרקע או לשחרר את העבדים ממקום שביים. הדבר החשוב שיש לדאוג לו הוא שוויון הזדמנויות אמיתי. כזה שמאפשר לכל אחד לרכוש את ההון התרבותי והמנטלי הנדרש על מנת שיוכל באמת לייצר לעצמו אפשרויות בחירה בחיים.
שבת שלום.
