“בים-התכלת שטה ספינה. מעל תורנה עג שחף חד-עין הצולל מדי פעם ורואה את הנעשה בספינה, על כל מדוריה. בספינה שלושה מדורים וגשר. במדור התחתון, בבטן האוניה, יושבים החותרים מרותקים בשלשלות לדפנות. גופותיהם מכוסי זיעה, ובידיהם משוטים ארוכים, הנשלפים דרך חרכים לגובה פני הים. בקצה אולם-מרתף זה ניצב רב-החותרים, רגליו פשוקות ובידו שוט העור שקצותיו עופרת. במדור הבינוני – המיטבח והשירותים. המבשלים, הרקחים, האופים, המשקים עושים מלאכתם תוך בהילות ורשע. נערי שליחות ושרתים זריזים רצים במדרגות לולייניות למדור העליון, בידיהם טסים וקנקנים מלאי כל-טוב. המדור העליון – הוא מדור הסיפון – מרווח ומוצף שמש ואור-יקרות. על שטיחים רכים, כרים, דרגשים וכסאות-מרגוע שוכבים ומסבים נשים וגברים מדושני-עונג ומפוטמים. על הגשר – חבורת הפיקוד. הקברניט ומרעיו – שיכורים מיין תהילתם, הלומים מנסך גדולתם ובוטחים בעצמם ובמעמדם. האוחז בהגה מסתכל באופק הקרוב, הנראה לו בהיר ופתוח. הספינה מוצקה וקלת תנועה. הסערות כאילו כבר מאחוריה. הים שקט וצלול. החותרים מלאכתם נאמנה. הספינה עושה דרכה מהרה.

השחף מזנק אל על, גבוה גבוה מעל ספינה החותרת בים. הוא רואה באופק הרחוק חומת סלעי-מגור משוננים, ענקיים ואימתניים, המזדקרים בים. הוא רואה כי מסלול הספינה הוא היישר לכיוון חומת הסלעים. השחף צולל לגשר, חג מעליו, משיק בכנפיו, מנסה לעורר ליבם של הקברניטים, עף לכיוון האופק וחוזר חלילה לגשר. שורק שריקות-אזעקה חדות – ללא הועיל. קולו לא קולם, עיניו לא עיניהם, אופקו לא אופקם.” [מתוך משל השחף]

לפני 42 שנה, באוקטובר 1973, ערב מלחמת יום כיפור, כתב לובה אליאב את משל השחף. היום, בשלהי קיץ 2015, הוא נראה רלוונטי מתמיד.
אומנם חומת הסלעים המאיימת שלנו אינה צבאותיהם הסדירים של מצרים וסוריה אבל על פני המים השקטים לכאורה פזורים קרחונים והסלעים המאיימים על ספינתנו הקטנה. בחלקם התנגשנו השנה בחוזקה ומחלקם המשכנו להתעלם מתוך נוחות או מתוך חוסר נוחות. חלקם קרו רחוק מעבר לגבולות המדינה וחלקם מתרחשים ממש פה ברחובות שמתחת לגג הקהילתי שלנו.

הייתה זו שנה בה נתקלנו פעם אחר פעם ב-“ישראלי המכוער” בחסות תופעת השיימינג פגשנו את הצועקים על דיילים במטוס ואת המכים בחנויות בארץ ובמלונות באילת. בלהט הטוקבקים והנאצות הנלוות- האם עצרנו לחשוב על היחס שלנו לנותני שירות? נהג האוטובוס, הקופאית בסופר או נציג השירות הטלפוני. האם מאכלסי המדורים התחתונים של ספינתו הם אכן “שקופים”? והאם יש לנו יד בדבר?

אך נראה כי יותר ממכות, קללות וטוקבקים ארסיים ספגנו השנה. הייתה זו שנה שנחשפנו להיקף הנרחב של שכרון הכוח ותאוות הבשר של מפקדים בכירים וניצבים סוררים אשר במקום לשמור על חיינו וכבודנו, ניצלו את מעמדם ומרותם להטריד, לפגוע ואף לאנוס חיילות ושוטרות תחת פיקודם. מהמג”ד לירון חג’בי ועד לשורת הניצבים נמתחת חומת הסלעים בה ספינתנו התנגשה בשנה האחרונה. האם מדובר בסלעים שהיו שם תמיד ורק עתה אנו מתעוררים לטפל בהם? ייתכן. אך בל נשלה את עצמנו. מלאכת התיקון עוד רבה בטרם תוחזר הבעלות על גופן לידי הנשים בחברה. כי לא רק בניצב המטריד עסקינן אלא גם במעיר, בשורק בלילה או במדיר את גופן וקולן של הנשים מהמרחב הציבורי של כולנו.

לא רק על זילות בכבודם של אנשים או גופן של נשים עלינו להתוודות השנה. ערך חיי אדם נרמס השנה בצורה הולכת ומחריפה. כיצד נתוודה כחברה על שאפשרנו למעשים כה איומים לצמוח מקירבנו? מהגופות החרוכות של משפחת דוואבשה, סעד, ריהאם ועלי, דרך גופו המצולק של אחמד דוואבשה בן ה-4 אשר נותר לבדו ועד לדקירתה המזעזעת של שירה בנקי. הרצח של משפחה באישון ליל במיטתם והרצח של נערה היוצאת להפגין בעד זכויות קהילת הלהט”ב בישראל מאלצים אותנו להישיר מבט למראה כחברה ולשאול את עצמנו כיצד איפשרנו לרוע הזה לצמוח בקירבנו. יודע חקלאי פיקח שעשבים שוטים הם לא מכת גורל והם רק קריאה לטיפול שורש בחינוך לאהבת הרֵעַ וקדושת החיים.

וכי נוכל באמת להתעלם מאחריותנו על השיח הפוגעני המלבה את הפילוג והשנאה? בחסות שנה נוספת של מערכת בחירות כינינו בוחרי ימין “מנשקי מזוזות” כאילו הייתה זו מילת גנאי ודיווחנו על נהירה המונית של אזרחים ערבים לקלפי כאילו היה זה מעשה פסול, מפחיד, הראוי לעצירה. כששקע אבק ההתלהמות והשנאה נשארנו עם אותם מנהיגים אך עם שסעים חברתיים עמוקים וכואבים עוד יותר מביום כיפור שעבר.

הייתה זו גם שנה בה נקרעה מעל פנינו מסכת הגזענות. ברחובות תחתינו צעד ציבור ישראלי בתחילת הקיץ האחרון אשר נפשו נקעה מהיחס המפלה והגזעני כלפי מוצאו וצבע עורו. קהילת יוצאי אתיופיה בישראל הציבה לחברה הישראלית את האתגר בו נכשלנו, חטאנו ועווינו. הסרטון של שוטר המכה את החייל פיקדה דמאס הצית את הגפרור אבל חומר התבערה היה בחסות החברה ישראלית. דירות, בניינים ושכונות מהן הודרו בשל מוצאם, בתי ספר ויחידות צבאיות אליהן הוסללו ואינספור הערות אגביות מעוברים ושבים. כל אלה עמדו ביסוד הצעקה החזקה, הבוטחת והברורה של אלו אשר כאבו לראות את הפנים המכוערות של הגזענות הישראלית. מחטא זה כולנו איננו נקיים- עד שלא נדע להוקיע את הגזענות ולהשכיל לפתוח גם את דלתות קהילתנו לישראלים מהעדה האתיופית לא נמצא את התיקון.

אך גם מחוץ לקהילתנו ואף גבולנו ישנם חטאים אליהם עלינו להתוודות – ממבקשי המקלט הכלואים בחסות חוקינו במתקן סהרונים וחולות, ועד לפלסטינים הנתונים ברגעים אלו ממש בסגר בשטחים בחסות חגינו, אנחנו נושאים באחריות גם על חטאינו כלפי בני אדם אשר אינם בני עם ישראל. חטא חטאנו גם בחוסר עשייה ועמידה מנגד. אותו אויב סורי מלפני 42 שנה הוא עתה ערב רב של ארגונים ומיליציות הנאבקות ביניהם על שטח, משאבים ושליטה. בתווך, כבר שנים שמאות אלפי אזרחים נרצחים ורבבות נוספים נותרים חסרי כל כפליטים דחויים ברחבי המזרח התיכון ואירופה. צלם אנוש ויחס לגר הם נחלת המסורת שלנו. בעוונותינו, אנו כושלים לעיתים לראות את האדם דרך מסך הסכסוך והמאבק. איני טוען שהפתרונות הם פשוטים ולעיתים אף איני יודע כיצד עלינו לנהוג במציאות מורכבת כזו אבל גם אם אני מגזים בהערכתי לבני עמי ומדינתי- אני חושב שאנחנו מסוגלים ליותר ושהשחף החג מעלינו קורא לנו להתעורר ולקחת פיקוד על הספינה.

וזה אולי החטא הקשה מכולם עליו אני בא להתוודות בפניכם ובשמכם – על חטא שחטאנו בוויתור, אובדן תקווה והפקרת המנהיגות. מדורי הספינה המפרידים בין החותרים, עובדי הקבלן הכבולים בשלשלות, ובין ברוני הספינה, שליטי הגז ההון והשלטון, הם אחריותנו. קברניטי הספינה השיכורים מיין תהילתם ונסך גדולתם הם אחריותינו. אני עומד כאן לפניכם, קהילה של מאות. מביט בפניכם ורואה עוצמה אדירה. לעוצמה כזו אין את הפריבילגיה לחזור כל שנה לגג בית מעריב ולהכות על חטא מבלי שמיצינו כל אפשרות לעשות, להשפיע ולהוביל את החברה שלנו והמדינה שלנו למקום טוב יותר, לחוף מבטחים.

גמר חתימה טובה

יובל לינדן הוא ראש מכינת בינ”ה למנהיגות ע”ש לובה אליאב

מתחברים ליום כיפור עם משפחה וחברים | מחזור בינ”ה ליום הכיפורים

מחפשים להתחבר ליום הכיפורים מחוץ לבית הכנסת? מעוניינים לציין את החג בדרך שלכם אבל לא יודעים מאיפה להתחיל?

אנחנו שמחים להציע מהדורה חגיגית של מחזור יום הכיפורים שלנו להורדה חינם לזמן מוגבל. הקובץ מיועד לכל מי שרוצה להעמיק ביום באופן משמעותי עם המשפחה והחברים בטקס או בלימוד, בבית או בטבע.
במחזור תמצאו קטעי קריאה, שירים ושאלות למחשבה סביב היום הייחודי הזה: על וידוי וחשבון נפש, על תשובה ותיקון, ועל היחסים שבין אדם לחברו.

להורדה לחצו >>