ויש שהים לא נקרע לשניים
– פסח –
אילה דקל
פסח באוויר, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת איתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.
שביעי של פסח, הוא היום שבו על פי המדרש התרחשה קריעת ים סוף. אני רוצה לחזור אל הרגעים ההם שעל שפת הים, ללמוד אותם ולבדוק מה הם יכולים ללמד אותנו על הימים האלה ממש.
במקרא מתוארת קריאת ים סוף כך:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ. טז וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם–וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה…. כא וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם. כב וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם – שמות י”ד.
משה מרים את המטה, הים נפתח לשניים וכל העם עוברים בתוך הים, ביבשה. זה רגע מדהים שלא היה כמוהו בסיפורי העם שלנו. רגע שבו גם איתני הטבע נסוגים אחורה כדי להוציא את העם מעבדות לחירות.
ניתן גם להשוות את הרגעים האלה ללידה. העם נולד מתוך המייצרים, ים סוף מהווה את תעלת הלידה שדרכה יוצא העם לאוויר העולם ונולד מחדש. הפעם, כבני חורין.
אבל יש פסוק אחד שנראה לכאורה תלוש ממקומו. בהתחלה אלוהים אומר למשה “מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל”. – למה מתכוון הפסוק? מדוע צועק משה? מה קורה ברגע הדרמטי הזה על הים.
חז”ל בתלמוד הבבלי חוזרים אל הרגע הזה שעל ים סוף ומעניקים פרשנות לשאלה הזו בדיוק. עם ישראל עומד על הים, מצד אחד המצרים, מהצד השני המים, הם לא יודעים מה לעשות ואני יכולה לדמיין את הפניקה באוויר, כולם צועקים על כולם. עד שאלוהים אומר למשה – תפסיקו לצעוק, פשוט תתקדמו, תצעדו הלאה, אל תוך הים.
חז”ל מתארים את הרגע הזה וכותבים – ” זֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם, זֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְנוֹטְלִין עֵצָה אֵלּוּ וָאֵלּוּ, קפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה”.
אף אחד לא רצה להכנס אל הים ראשון, העם, לדעת חז”ל עמדו על הים והתווכחו, מי יכנס קודם. אף אחד לא רצה להיות שפן הניסיונות של משה בתוך ים סוף. עד שמגיע איש אמיץ וחלוץ, נחשון בן עמינדב. והוא זה שקופץ אל הים, הוא זה שקורע אותו לשניים.
במקום אחר במדרש מתואר שגם כשנחשון נכנס פנימה אל הים הנס לא קרה בבת אחת, הוא היה צריך להכנס עוד ועוד פנימה ורק כשהגיעו ‘מים עד נפש’ רק אז הים נקרע לשניים.
הנס שמתארים חז”ל לא מתרחש בבת אחת, הוא לא נראה כמו בסרטי דיסני וגם לא כמו במקרא. זהו נס איטי שדורש אומץ ומנהיגות ודורש גם יכולת להקריב ולתת מעצמי למען הכלל.
נחשון הפך למודל למנהיגות כי הוא העז לצעוד קדימה למען אחרים. הוא העז לתת מעצמו כדי לעזור למי שזקוק לכך, הוא העז לנסות את מה שעדיין לא ניסו. בזמן שאחרים עומדים וצועקים, הוא עשה מעשה.
אנחנו בימים קשים ומורכבים של מלחמה. לפעמים נראה כאילו אנשים רבים עומדים מעל הים וצועקים. דרושים לנו נחשונים ונחשוניות, שיעזו לעשות את המאמץ ולצעוד צעד נוסף קדימה כדי לקרוע את הים עבור כולנו.
“ויש שהים לא נקרע לשניים ובהיותנו טבועים פקחנו עיניים ומראות אלוהים היינו רואים” – רבקה מרים
