“ונהפוכו” – הקסם המיוחד של פורים
בפורים יש קסם מיוחד. אם כל השנה כולנו לבושים בצורה מסודרת, מאורגנים ומתוקתקים, פתאום בפורים אפשר לצאת אל הרחוב ולראות מבוגרים בפיג’מות ילדים מחופשים לבנות, בנות לבנים, תלמידים למורים. משהו במרחב כולו מתבלבל. אבל זה כאוס משמח. כזה שמאפשר יצירה, שמאפשר לכל אחד וכל אחת לזוז לרגע, אפילו רק ליום אחד מהמקום הרגיל שלו או שלה ולהפוך למשהו אחר. “ונהפוכו”.
הקסם של פורים, נעוץ בתחפושת, בהחלפת הבגדים. המנהג של החג אומר שאם אני מחליפה את הבגדים שלי, אני יכולה להיות מישהו אחר או מישהי אחרת.
לנהפוכו המיוחד הזה, ובמיוחד למנהג החלפת הבגדים וערבוב הזהויות יש מקורות כבר בתוך מגילת אסתר ובמדרשי חז”ל. ובמיוחד סביב הדמות הנשית המרכזית במגילה – אסתר.
אסתר, עולה על הבמה של המגילה כדמות מאד פאסיבית. לוקחים אותה ממקום למקום. מצווים עליה איך לנהוג, איך לדבר ואיך להתלבש. כל הפעלים שמתארים אותה הם פעלים סבילים. “וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ”[1].
[1] מגילת אסתר פרק ב פסוק ח
ושתי, המלכה לפניה, היתה אישה אמיצה שהעזה להמרות את פי המלך, העזה לסרב ולעמוד על שלה. אסתר, בראשית דרכה היא כמו תמונת תשליל של ושתי. בכל מקום שבו ושתי סרבה, אסתר דווקא מצייתת. וככה בהתחלה, מציבה לנו המגילה את דמות האישה המסרבת שהיא לכאורה רעה. אל מול דמות האישה המצייתת שהיא לכאורה טובה. ודור אחר דור חינכו אותנו שאסתר הצייתנית היא המודל שאליו צריך להתחפש ולא דווקא אל ושתי הסרבנית.
אבל הסיפור משתנה ואיתו גם הדמות של אסתר מתפתחת. ופתאום, כשיש גזירה על כל היהודים נדרשת אסתר לעשות משהו חוץ מלציית למלך, אסתר נדרשת להתנגד. להראות חשיבה עצמאית ולהצליח לעמוד מול המלך, כמו ושתי בשעתה, אבל הפעם, להצליח לעמוד בסירובה.
ברגע הכי חשוב במגילה, כשאסתר צריכה לגשת אל המלך אחשוורוש ולוודא שהוא יקשיב לה ולא יגרש אותה. יקשיב לה ולא יהרוג אותה. ברגע הזה, אחרי שהיא צמה שלושה ימים. אחרי שהיא עשתה את כל ההכנות. אסתר ניגשת אל ההכנה האחרונה והחשובה מכל – אסתר מתלבשת.
“וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת[1]“. פתאום אסתר הופכת לאקטיבית. ביום השלישי, לפני שהיא נכנסת אל המלך, היא לובשת מלכות.
[1] פרק ה פסוק א
התלמוד במסכת מגילה עוצר בפסוק הזה ושואל – איך אפשר ללבוש מלכות? אולי היה צריך לכתוב “ותלבש אסתר בגדי מלכות”. התלמוד טוען שבגדים אפשר להחליף. בגדים אפשר ללבוש אבל שואל את השאלה הגדולה. איך לובשים מלכות? התשובה שם מרתקת. “מלמד שלבשתה רוח הקודש” אומר התלמוד ומסיק מכאן שאסתר היתה אחת משבע הנביאות. כשהיא לובשת מלכות היא בעצם לובשת את רוח הנבואה.
ואולי, נכון יותר לומר, שכשאסתר מחליפה את בגדיה לבגדי מלכות היא גם לובשת תודעה חדשה. תודעה של מלכות. תודעה שגורמת לה להיכנס בביטחון אל חצר בית המלכות. תודעה שגורמת לה להצליח לשכנע את אחשוורוש ולהציל את העם שלה. תודעה של מנהיגה.
הרגע הזה של החלפת הבגדים מוכר לכולנו ולא רק מפורים. באחד הימים שמעתי את הבן הקטן שלי מסביר לחבר שלו – “כשאמא שלי לבושה ככה עם העקבים זה סימן שהיא יוצאת לעבודה ותחזור מאוחר, אם היא עם נעלי ספורט זה סימן שהיא נשארת היום בבית”. אנחנו מחליפות בגדים בהתאם למצב ולמקום אליו אנחנו הולכות. יש לנו את התודעה שמתאימה לבגדי עבודה, את זו שמתאימה לאירוע או מסיבה ואת זו שמתאימה לבית בפיג’מה. כל בגד וכל לבוש מביא איתו תחפושת שאנחנו עוטות על עצמנו בכל שעה ביממה.
גם בסרטים אנחנו נראה את אותה התופעה. פעמים רבות, בסרטי דיסני, כשהגיבור או הגיבורה מתגברים על איזה אתגר או מוצאים סוף סוף את הדרך הנכונה ללכת בה, הם יחליפו בגדים. כך אלזה מחליפה את שמלתה ברגע הכי חשוב בסרט “לשבור את הקרח”. כך מולאן משנה את לבושה מגבר לאישה, מנערה לחייל. כך גם אצל ספיידרמן שהופך מפיטר פארקר לגיבור על ויש עוד דוגמאות רבות שבוודאי עולות עכשיו בראש של כל אחד ואחת מאיתנו.
ואולי, זה בדיוק, הקסם של פורים.
החג שבו כל אחד ואחת מאיתנו, ילדים ומבוגרים, יכולים “ללבוש מלכות”. להעז אפילו רק ליום אחד לשנות את התודעה ולבחור תחפושת ייחודית. להעז לעטות על עצמנו את הדמות שאנחנו באמת רוצות ורוצים להיות.
כתבה: אילה דקל, ראש הישיבה החילונית בבינ”ה.
