בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם | פרשת ‘תרומה’

פרשת תרומה עוסקת בבניית המשכן, מקום הפולחן הגשמי של בני ישראל בעת מסעותיהם במדבר.

הציווי על הבניה מגיע לאחר שורה של אירועים ההופכים את בני ישראל מאסופה של עבדים ששועבדו במשך מאות שנים, לקולקטיב מובחן – לעם. בפרשות הקודמות תוארו החוויות המשותפות שעיצבו את הקבוצה: יציאת מצרים, חציית ים סוף, קבלת התורה וחטא העגל. סופר על  כינונה של מערכת חוק ומוסר משפטית, ועל קבלתם של חוקים ומשפטים המהווים את התשתית של מערכת מוסרית.

אולם עיקר הפעילות עד אז, רוכזה בידיהם של מנהיגים מובילים שהצביעו על הדרך והניעו את ההמונים לקחת בה חלק. אם לא די במימד הסביל של מרבית העם – גם מימד הבחירה שניתן בידי ההמונים היה מצומצם, כפי שעולה מהדרשה המופיעה בתלמוד הבבלי:

״ויתייצבו בתחתית ההר. אמר ר׳ אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב”ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב. ואם לאו, שם תהא קבורתכם”  (תלמוד בבלי, מסכת שבת, פ”ח ע”א).

למרות היעדרה של זכות הבחירה במעמד הר סיני וצמצומה של הפעולה בידיה של הנהגה דומיננטית – בבניית המשכן דווקא ניתן לזהות דפוס אחר, המבוסס על בחירה ועל הירתמותו של הכלל:

“וַיְדַבֵּר ה׳, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי” (שמות, כה א-ג).

לאחר מתן הציווי, מפרטת התורה שלוש-עשרה סוגים שונים של מיני בדים, בשמים ומתכות, מזהב ועד נחושת, שניתן לתרום לטובת בניית המשכן. המגוון הרב מאפשר לכל אדם מישראל – בלא כל קשר למעמדו הכלכלי – לקחת חלק בבניית מקום הפולחן המשותף. בכך מהווה המשכן מקום של אחדות שאינו מיועד לשכבה מיוחסת של בעלי מעמד וממון, אלא הוא מורכב מההתגייסות המשותפת של כלל העם – שמובילה לקיומו של הפסוק, “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” (כ״ה, ח׳).

המודל שנגלה לעינינו בבניית המשכן מצביע על עיקרון מהותי ביצירתו של קולקטיב.

על מנת לכונן בניין עדי עד לא ניתן לסמוך על ניסים החורגים מדרך הטבע דוגמת הורדת המן; על יצירת אימה, חיל ורעדה דוגמת מעמד הר סיני; על מנהיגות כריזמטית דוגמת מנהיגותו של נחשון בן עמינדב שקפץ ראשון למי ים סוף.

יש צורך במודל אחר המתבסס על הירתמותו של כלל הציבור להגשמתו של האידיאל הנשגב והנכחתו במציאות.

הירתמות זו מתקיימת בשני מישורים: האחד באמצעות קיומה של בחירה חופשית, שאינה מושפעת מפרקטיקות של כפיה; והשני באמצעות התגייסות העולה בקנה אחד עם יכולותיו של כל פרט ופרט, איש איש לפי כושרו.

בימים כאלה, בהם מנסים פוליטיקאים ליצור קולקטיב באמצעות מנגנונים של חקיקה ואכיפה (ולעתים אף באמצעות השלטת פחד, חיל ורעדה) – ייטב לנו אם נזכור שאפילו אלוהים לא הצליח לרתום את עם ישראל לשורותיו באמצעות הפחדות ופעלולי פירוטכניקה. הרי חטא העגל התרחש רגעים ספורים לאחר מעמד הר סיני הנשגב.

אם ברצוננו ליצור חברה ברת קיימא עלינו לפנות למודל המשכן, בו יירתם כלל הציבור לכינונו של הבית המשותף, מתוך אחריות ומחויבות פנימית שאינה נגזרת מכוחות חוץ – אלא מתוך התגייסות ואמונה באידיאל המשותף.

אסיים בציטוט משירו של חיים נחמן ביאליק, “למתנדבים בעם” (אודסה, 1900) המצליח כדרכו למזג בין העולמות ולהאיר באלומת אור ברורה את הדרך בה יש להלך:

לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!

בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!

בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ!

מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –

הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ!

כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה:

אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!


לעילוי נשמת דודתי האהובה, יהודית צוריאל, אשת חזון ומעש שנלקחה לבית עולמה בחודש אדר תשע”ג.


אברהם אייזן הוא מנהל מחלקת החינוך בבינ״ה.

מאמרים נוספים: