טיפים לסוף החופש הגדול – פרשת כי תצא || יובל לינדן
לוח השנה העברי של החגים ופרשות השבוע שלנו מתכתב עם עונות השנה אבל מדובר בלוח השנה העברי המבוסס על הלוח הירחי ולא אמור להיות קשור לחודשים הלועזיים. אם זאת, נראה שהפרשה שלנו השבוע, פרשת כי תצא, נושאת מסר מיוחד עבור אלה מאתנו שמסיימים את חודשי יולי-אוגוסט והחופש הגדול עם הלשון בחוץ.
אני מודה שעד השנה מעולם לא שמתי לב לקשר בין סוף אוגוסט ובין מצוות בן סורר ומורה:
כי־יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל־זקני עירו ואל־שער מקמו ואמרו אל־זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו זולל וסבא ורגמהו כל־אנשי עירו באבנים ומת ובערת הרע מקרבך וכל־ישראל ישמעו ויראו
דברים כ”א, פס’ י”ח כ”א.
כשקראתי את הטקסט התנ”כי בשנים קודמות הוא היה נראה לי מופרך- צריך הרי להגיע למצב די קיצוני שיגרום להורים להוציא את הבן הסורר שלהם לכיכר העיר, להכריז קבל עם ועדה שהוא לא שומע בקולם ובתמורה כל אנשי העיר ירגמו באבנים את הסורר למוות.
במשך מרבית שנות חיי זה היה נראה לי הזוי. איזה הורים היו עושים את זה?!
היום, כאב צעיר לבנות קטנות בטרללת של יולי-אוגוסט: וואלה, אני לא שופט אותם 😂




עם מסגרות הקייטנות חסרות הצורה והמבנה, החום הבלתי הנסבל שמחמיר משנה לשנה וכמובן הניסיון הנואש להחזיק באוויר את מקומות העבודה שלנו יחד עם הלו”ז ההולך ומסתבך. סוף אוגוסט תופס רבים מאתנו שמתמודדים עם משבר תקשורת רציני עם ילדינו ככה שלהוציא אותם לכיכר העיר הקרובה לאיזה סקילה כבר נשמע לא כל כך מופרך.
לחכמי המשנה זה היה נראה מופרך. זאת הסיבה כנראה שהם פירשו במסכת סנהדרין כי “בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ, יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב” (סנהדרין ח:א).
כלומר, הוא לא נידון למוות על דברים שהוא כבר עשה אלא על דברים שהוא יעשה בעתיד. הבעיה היא לא שהוא דחף את אחיו הקטן לרווח מתחת לספה אלא שזה סימן מתרים לקראת האדם שהוא יגדל להיות.
רעיון מעניין אבל אני חושב שהפלפול ההלכתי של חכמי המשנה מפספס את רעיון העומק. הסקילה היא לא העיקר. המעשים של הבן הסורר והמורה הם לא העיקר. העיקר הוא דווקא המעשה של ההורים שבאים ומאווררים החוצה את הקושי שלהם. את המשבר החינוכי את הקושי בסמכות הורית שהם חווים.
“על מה הילדים שלכם צרחו היום? שלנו צרחו כי אמרתי שנלך לגלידת אוטלו והם רצו גלידת גולדה. מישהו מתעלה על זה?“
המשפט האחרון הוא לא טקסט תנכ”י או תלמודי אלא נלקח ישירות מקבוצת הווטסאפ של החברים בשבוע החולף. התגובות להודעה מהחבר’ה היו אוהדות וכללו עוד שיתופים מתובלי הומור אבל גם מאוד אמתיים. הורות זה לא דבר קל, לא אז במדבר צין בסוף אוגוסט 1500 שנים לפני הספירה כשהבן זולל וסבא ולא בחלוף אלפי שנים שהשיח שלי עם הבת שלי קורס לתוך עצמו כשאני מעז לכבות את הטלוויזיה ולהצהיר שעכשיו נעשה פעילות אחרת.
זה כנראה סוד כוחן של הקבוצות הייעודיות לנושא ברשתות החברתיות כמו מאמאצחיק – הן פועלות על אותו מנגנון שפרשת השבוע שלנו מציעה – אל תשמרו את המשבר והקושי בפנים. צאו אתו החוצה לכיכר העיר או קבוצת הווטסאפ. אולי לא תקבלו מטר של אבנים על הראש של הסורר הקטן הפרטי שלכם אבל כן תקבלו כמה ממים מצחיקים שיקלילו את ההתמודדות ויזכירו לכם שזה לא רק אתם ושאתם לא לבד.
אז נאחל שבת שלום ובהצלחה בישורת הבאמת אחרונה שלה החופש הגדול לכל ההורים המותשים ולכל הבנים והבנות המתוקות והסוררות.