“יוציאנו לחירות” | פרשת בא
שיא דרייגור-קדמן
פרשת בא, השלישית בספר שמות, מתארת את שיאו של תהליך יציאת מצרים. בפרשה מתרחשות שלוש המכות האחרונות – ארבה, חושך ומכת בכורות. לאחר מכת בכורות, פרעה סוף סוף נשבר ומשחרר את בני ישראל. הפרשה כוללת את ההכנות ליציאה ממצרים, כולל מצוות קרבן פסח, אכילת מצה, איסור חמץ וקידוש הבכורות. בנוסף, מופיע בה הציווי על ראש חודש – המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל כעם. בסופה של הפרשה, לאחר 210 שנות שעבוד, יוצאים בני ישראל ממצרים “ביד רמה” כשהם מלווים ברכוש רב.
הפרשה היא פרשת השחרור הגדולה של עם ישראל. הפרשה שבה מסתיימות המכות, ועם ישראל יוצא “ביד רמה” ממצרים. בימים אלה, כשאנחנו עדים לשחרורם של חטופות וחטופים, המילים “ויוציאנו ממצרים” מקבלות משמעות עכשווית וכואבת.
בפרשה מודגש שוב ושוב הציווי “שַׁלַּח את עמי”. לא “תן להם קצת חופש”, לא “הקל עליהם”, אלא שחרור מלא ומוחלט. כי בחופש אין חצאי דרך. או שאתה חופשי, או שאינך. כשאנחנו רואים את החטופות והחטופים שחוזרים הביתה, ובה בעת זוכרים את אלה שעדיין מוחזקים בשבי, אנחנו מבינים שהשחרור חייב להיות מלא. כל עוד נותר אפילו אחד בשבי – המשימה לא הושלמה.
הרמב”ם כתב ב”משנה תורה” שפדיון שבויים הוא “מצווה רבה”, והוסיף שאין מצווה גדולה ממנה. הוא מסביר: “שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות”. החירות, מסביר הרמב”ם, היא תנאי בסיסי לקיום האנושי.
המשוררת חנה סנש, שנתפסה בעצמה בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, כתבה: “אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות”. היא הבינה את המחיר הכבד שלעתים נדרש לשלם עבור החופש, אבל גם את חשיבותו העליונה.
בפרשת בא אנחנו קוראים על הרגע שבו פרעה סוף סוף משחרר את בני ישראל. זהו רגע של שבירה – שבירת העבדות, שבירת הכבלים. היום, כשאנחנו רואים את הפגישות המרגשות של החטופות והחטופים עם משפחותיהם, אנחנו מבינים מחדש את המשמעות של המילה “חירות”.
אבל כמו בסיפור יציאת מצרים, גם היום השחרור חייב להיות מלא. כשאנחנו קוראים בהגדה של פסח “השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין”, אנחנו מבינים שזו לא רק תפילה היסטורית, אלא קריאה מתמשכת לחירות. קריאה שמהדהדת היום ברחובות כשאנשים זועקים “שחררו אותם עכשיו”.
יש משהו סמלי בכך שאנחנו קוראים את פרשת בא דווקא עכשיו. הפרשה מזכירה לנו שחירות היא זכות בסיסית, שהיא איננה מותרות. היא מזכירה לנו שכאשר מדובר בשחרור שבויים, אי אפשר להתפשר על חצי חירות.
בפרשה נאמר “החודש הזה לכם ראש חודשים” – זהו רגע של התחלה חדשה, של יציאה מעבדות לחירות. עבור החטופות והחטופים ששבו, זוהי אכן התחלה חדשה. אבל ההתחלה האמיתית תהיה רק כששאר החטופים ישובו הביתה. כי כמו שלימדו אותנו חז”ל – כל המקיים נפש אחת, כאילו קיים עולם מלא.
החירות היא כמו אור – היא צריכה להאיר לכולם. וכמו בסיפור יציאת מצרים, גם היום אנחנו מחכים לרגע שבו כולם יהיו חופשיים. כי רק אז, כשכל החטופות והחטופים ישובו הביתה, נוכל באמת לומר “ויוציאנו לחירות”.
שבת שלום.
