יחד ננצח? | פרשת וישלח - אליוט וייסרוב גלסנברג
בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

יחד ננצח? | פרשת וישלח – אליוט וייסרוב גלסנברג

יחד ננצח? | פרשת וישלח

כסלו תשפ”ד – דצמבר 2023

אליוט וייסרוב גלסנברג

 

לפני שבועיים, כאן בטור השבועי של בינ”ה על פרשת השבוע, אילה דקל, ראש הישיבה החילונית של בינ”ה, דָרשה דְרשה מרגשת ומעוררת השראה על הסיסמה “יחד ננצח” וספציפית על המילה “יחד”. מי שלא קרא אותה דרשה מוזמן מאוד לקרוא אותה כאן. השבוע, לרגל פרשת “וישלח” ברצוני לדרוש גם אני על הסיסמה “יחד ננצח” אך ברצוני להתמקד בחלק השני של הסיסמה: “ננצח”.

אהיה כנה מההתחלה. קשה לי עם “יחד ננצח”. במיוחד עם ה”ננצח”. מה זה בכלל “ננצח”? ננצח את מה? את מי? מה זה אומר לנצח? איך זה נראה? איך נדע אם ניצחנו? מתי נדע? האם מלחמה היא משהו שאפשר בכלל “לנצח” בו? 

פרשת השבוע שלנו, פרשת “וישלח”, פותחת בהכנה לקרב. יעקב אבינו חוזר לארץ כנען אחרי עשרים שנה בפדם ארם, ובחזרתו הוא צריך לעבור את אחיו עשיו. להזכירכם, הסיבה שיעקב עזב את כנען מלכתחילה היא כדי לברוח מעשיו אשר ביקש להרוג אותו אחרי שיעקב לקח מעשיו את ברכת הבכורה. יעקב שולח שליחים אל עשיו והם חוזרים ומדווחים שעשיו בעצמו בא לקראת יעקב – עם ארבע מאות איש! יעקב נבהל, ומחלק את כל אנשיו ורכושו לשני מחנות, בתקווה שאם עשיו יתקוף, לפחות מחנה אחד יינצל. ובלילה, אחרי כל ההכנות, ולפני המפגש הגדול, יעקב נותר לבד. ואז מתרחש מאבק בלתי צפוי ובלתי רגיל: 

“וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃  וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃  וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃  וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃  וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃  וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃  וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃” (בראשית לב, כה-לב)

יעקב נאבק עם מישהו כל הלילה – כנראה מלאך או יצור אלוהי כלשהו. ואז לקראת השחר, כאשר המלאך רואה שהוא לא מצליח לנצח את יעקב – “וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ” – הוא נותן ליעקב מכה קשה בכף ירכו, ומבקש מיעקב לשחררו. יעקב דורש ממנו ברכה, והמלאך נותן לו שם חדש: ישראל. למה ישראל? “כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל” – כלומר, כי רבת עם אלוהים ועם אנשים וניצחת. יעקב קורא למקום פניאל “כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי” וממשיך בדרכו, כאשר הוא צולע בעקבות המאבק. 

אז מי ניצח במאבק? לכאורה יעקב ניצח. הרי הוא ניצל וממשיך בדרכו. אבל הוא לא אותו אדם שהיה לפני. הוא הולך עם שם חדש – שם שיזכיר לתמיד את המאבקים שלו. וההליכה שלו אינה אותה הליכה – עכשיו הוא צולע, סימן פיזי שגם יזכיר את מאבקיו עד סוף ימיו. אז האם הוא ניצח את המלאך? הרי בסוף הוא שחרר את המלאך, אבל הוא כן קיבל את מה שהוא רצה – ברכה. אבל האם השם החדש הוא באמת ברכה? בסוף הסיפור הזה אנחנו נשארים עם יותר שאלות מתשובות. 

 

אז מה בנוגע למאבק שלנו היום? האם הוא מאבק שבאמת אפשר “לנצח” בו? ואם כן, איך ייראה הניצחון? מבחינה צבאית? מבחינה רוחנית? אני יודע שאין לי את כל התשובות, ואני די בטוח שאין אדם אחד שיש לו את כל התשובות. אבל אני בטוח שהשאלות צריכות להישאל, גם אם הן מצריכות מאבק פנימי לא פשוט. ואולי רק בהיאבקות איתן יחד נוכל לחתור לתשובות.

 

ועוד שאלה – איך אנחנו ניראה אחרי הניצחון – או אחרי המלחמה? או איך אנחנו רוצים להיות? ברור שלא נהיה אותו דבר, לא פיזית ולא נפשית. הצלקות והצליעות – הנראות והלא נראות – יישארו איתנו לנֶצַח. אולי זה גם חלק בלתי נפרד מהניצחון – השינוי, הפנימי והחיצוני. ואולי רק לניצחון כזה אפשר לייחל. לא ניצחון של מוחלטות, של שלמות, של תבוסה או של גאולה. אלא ניצחון של הצלה, של שינוי והשלמה, של שם חדש ושל הליכה בדרך חדשה. 

 

שבת שלום. 

כתב: אליוט וייסרוב גלסנברג, מורה בית בבינ”ה.

מאמרים נוספים: