בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

ישראל – מה היה אילו אם? היסטוריה חלופית
בספרות ישראלית עכשווית / עינב קורן.

סוגת ההיסטוריה החלופית

סוגת ההיסטוריה החלופית בספרות העברית מייחדת מקום מרכזי לרומן האוטופי של בנימין זאב הרצל משנת 1902 "אלטנוילנד" (מגרמנית: "ארץ ישנה-חדשה" או בשמו הקודם: "ציון החדשה"). ייחודו ניכר מעצם מימוש העלילה כמקור השראה לתנועה הציונית והקמת מדינת ישראל. מאז חזונו של הרצל ועד למימושו בשנת 1948 נכתבו מעט מאד סיפורי היסטוריה חלופית עבריים ועיקר עיסוקם נוגע ליצירת נתיב מציאות חדש עם ניצחונם או כישלונם של הנאצים.

בשנת 1988, עם ציון חגיגות ה-40 למדינת ישראל, כתב העת "פוליטיקה" רִענן והחיה את הסוגה בהקשרה ההיסטורי יהודי-ישראלי. גיליון 20 של כתב העת הוקדש לסיפורים ומאמרים המציעים היסטוריה חלופית מאת סופרים ואנשי רוח שונים. על שער הגיליון נכתב: "אילו – וריאציות, חלקן בדמיון פרוע, על הנושא ישראל אחרי 40 שנה". בנימין תמוז, אחד מהכותבים הבולטים בגיליון, הפליא בשאתו את הרעיון על גלי הדמיון כשהציע היסטוריה חדשה אשר מתארת הקמת מדינה יהודית בידי מעצמות אירופה בשנת 1848 ואשר מצליחה לשגשג עד שנת 1917. כאשר בתום מלחמת העולם הראשונה מושמדת המדינה בידי בעלי הברית הערביים של אנגליה בפיקודו של לורנס איש ערב, וממשלת אנגליה מקימה ועדת חקירה לבדיקת השמדת היהודים במדינתם. בהיסטוריה חלופית אחרת, מתאר תמוז מה היה אילו רעיונותיו האידאולוגיים של "אחד העם" היו מתקבלים באשר לתפיסתו כי יש להקים בישראל מרכז רוחני לעם היהודי ולא ישוב של ממש. תמוז מתאר את הקמתה של אוניברסיטת ענק שכל עיקרה חקר העם היהודי. בסופו של דבר, מועברת האוניברסיטה לארצות הברית וכך נגוז החלום הציוני.

ההיסטוריה החלופית המקורית הראשונה בשפה העברית הופיעה עוד בשנת 1940 ,בהוצאת "ספריית הבלש" – "היטלר נרצח: מותו המסתורי של אדולף היטלר" מאת ארי שרים. הסיפור עצמו מגולל את קורותיהם של חברי תנועת המחתרת המתכננים להתנקש בחייו של היטלר. אחת ממנהיגות התנועה היא לא אחרת מהשחקנית והבמאית המפורסמת לני ריפנשטאל, המוצגת בסיפור כאהובתו היפיפייה של הפיהרר. בסיפור, ריפנשטאל האמיצה חודרת לארמון הפיהרר ותוך יחסי מין עמו יורה בו למוות ונמלטת. גרינג, שמוצא את גופתו של הפיהרר ונוגע באקדח המוות, מואשם ברצח, ובגרמניה פורץ מרד המנוהל בידי המחתרת.

סיפור נוסף הוא "היהודי האחרון" מאת יעקב וינשל שפורסם בשנת 1946 בארץ ישראל. וינשל מתאר עתיד מקפיא דם בו הנאצים שולטים בעולם מזה דורות רבים על ידי "ברית של רודנים". עולמם הוא עולם של טכנולוגיה מתקדמת ביותר ומדעניהם עוסקים כעת בפרויקט מסובך במיוחד של קירוב הירח לכדור הארץ על מנת לאפשר שימוש במינרלים הרבים הנמצאים בו ובשטחי האדמה העצומים שלו. בעולם זה הושמדו כל היהודים לחלוטין ורק יהודי אחד אחרון שרד – באי מדגסקר. הוא מתגלה לבסוף והנאצים עומדים להוציאו להורג בפומבי במהלך האולימפיאדה העולמית, אך הירח המתקרב גורם להשפעות חמורות ביותר על אקלים

העולם) דבר שאפשר היה לצפות שמדעני הנאצים המתקדמים יחזו אותו מראש (והוא מביא לחורבן השלטון הנאצי והתרבות האנושית בכלל בסיום אפוקליפטי.

 

 

ראשית השיח הספרותי

דוגמאות אלה ואחרות מייצגות את ראשיתו של שיח ספרותי פוסט-ציוני שהחל מבעבע בסיפורת הישראלית בשנות ה-90. השאלה "מה היה אילו?" מהדהדת בחוויית הבדיעבד האנושית ובפרט בצמתים של משבר ושינוי, הן ברמה האישית והן הקולקטיבית. מדינת ישראל, אם כן, היא מקור השראה בלתי נדלה לסוגת ההיסטוריה החלופית נוכח המשברים הפוקדים את שעריה ורחובותיה יום-יום. שיאם של המשברים ניכר בחוויה הצורמת של מערכות ישראל אך גם מלחמות פנים-חברתיות שהולכות ומשתרגות בהוויה הישראלית מקום המדינה. כך למשל, בספרו "עם, מאכל מלכים" שראה אור בשנת 1993, יצחק לאור משרטט אנטי אפוס גרוטסקי של מלחמת ששת הימים. בספרו, המלחמה נמנעת בגלל קבוצת חיילי צה"ל מבסיס צבאי נידח שסירבו בתוקף להילחם בחזית ומצליחים לשנות את ההיסטוריה בסירובם. דוגמא נוספת היא הנובלה "נד-נד" מאת דורית בן חיים שהופיעה בקובץ הסיפורים "הגיבור האחרון" בשנת 1997. בסיפורה של בן חיים הובסו היהודים במלחמה כנגד הערבים ב-1960. היא מציירת היפוך תפקידים בין המיעוט לרוב וכך עזה היא עיר כרך משגשגת בעוד שתל אביב היא מחנה פליטים מוזנח, ואנשיה סובלים מהתעמרות המשטרה הפלסטינאית ומקימים אירגוני טרור.

בעשורים האחרונים חלה צמיחה בולטת של ז'אנר ההיסטוריה החלופית בספרות הישראלית) מחוץ לגבולות המאמרים ב"הארץ" (ובפרט בתחום החלופה למדינת ישראל והנרטיב הציוני. במאמר זה אתמקד בשלושה ספרים משנות ה-2000 אשר נמנים על סוגת ההיסטוריה החלופית ומציעים חשיבה מחודשת אשר קוראת תיגר על הארץ הישנה-חדשה של הרצל: "אישראל" מאת נאוה סמל, "הרצל אמר" מאת יואב אבני ו – "נוילנד" מאת אשכול נבו. להלן המלצות קריאה מפרספקטיבה של ציר הזמן והמרחב. לאחרונה, במרץ 2021, ראה אור הספר "מנדט" פרי עטו של הסופר והפובליציסט,  ניסן שור. הדלת המסתובבת שלו כפי שמרמז שם הספר עוסקת בשאלת – מה היה קורה אילו המנדט הבריטי לא היה מסתיים ב-1948.

מאחר וטרם קראתיו, סקירתו לא מופיעה כאן אך ממליצה להוסיפו לרשימת קריאת סוגה זו.

אישראל/ נאוה סמל

הוצאת ידיעות אחרונות, 2005 ,167 עמודים

בספר "אישראל" שפירושו אי על יד מפלי הניאגרה וגם אי כמילת שלילה, המאיינת את מדינת ישראל, מציעה נאוה סמל את התרחיש החלופי להקמת מדינת היהודים המכונה "אררט" באי האינדיאני גרנד איילנד שבארצות הברית. סמל קיבלה השראה מחזונו ההיסטורי של מרדכי מנואל נוח – עיתונאי, מחזאי ודיפלומט יהודי-אמריקאי אשר קנה את "גרנד איילנד" שבמדינת ניו יורק וייסד בספטמבר 1825 את אררט. קריאתו ליהודי העולם לעלות ולהתיישב באי המקלט לא נענתה ואיש לא בא. נוח הפך להערת שוליים בתולדות עם ישראל והאופציה של מדינת יהודים באמריקה נותרה כאפיזודה חולפת ונשכחת. בספרה, החייתה נאוה סמל את המדינה האלטרנטיבית וניסתה לענות על השאלה "מה היה אילו?".  שלושת חלקיו של הרומן מתרחשים ב-15 בחודש ספטמבר, אך בזמנים שונים:

החלק הראשון מתרחש בספטמבר 2001 בישראל המציאותית כאשר נחשפת מורשתו האידיאולוגית של מרדכי מנואל נוח אודות מדינת היהודים בפני אחד מצאצאיו, ליעם עמנואל אשר נוטש בטריקת דלת את חייו ונעלם באמריקה. בעקבותיו יוצא למרדף סיימון טי. לנוקס, חוקר משטרה אמריקאי ממוצא אינדיאני, שאינו שש למלא את המשימה, ובעל כורחו, הוא נדרש לגלות מה זה יהודים, מי הם ישראלים ולמה השבט המוזר הזה מטריד את מנוחתו של העולם כל כך הרבה שנים. במהלך המעקב, הוא נעזר במנהלת חשבונות יהודייה בשם ג'קי ברנדל, מתאהב בה, והתיק הישראלי הופך לצומת שממנו ישתנו חייו לחלוטין. סיימון טי. לנוקס נאלץ להתמודד עם מורשתו שלו ונדרש להגדיר מחדש את המושגים החבוטים "מולדת" ו"בית". בסוף הדרך, לנוקס מגיע למפלי הניאגרה ושם הוא וליעם עמנואל נפגשים סוף סוף. בהפלגתם המשותפת לגרנד איילנד, האי שירש הישראלי מסב-סבו הקדמון מרדכי מנואל נוח, הם נאלצים להכריע לאן תפנה דרכם. לנוקס שב לניו יורק ונספה באסון התאומים, אך הוא משאיר אחריו ילד ברחמה של אהובתו היהודייה, שיישא הלאה את הזיכרון של שבטים נודדים, ואילו ליעם עמנואל נותר על האי, שטר הקניין בידו, והוא מתלבט האם לכונן מחדש את המולדת האבודה.

שטר הקניין בידו, והוא מתלבט האם לכונן מחדש את המולדת האבודה.

החלק השני של הספר חוזר אחורה לספטמבר 1825 – הצומת על ציר הזמן שבו כמעט ונוסדה מדינת יהודים אחרת, "אררט" כפי שנקראה בפי נוח, באי גרנד איילנד הסמוך למפלי הניאגרה. באותו לילה גורלי מזמינה "יונה קטנה" – האינדיאנית האחרונה והיורשת החוקית של האי, את מרדכי מנואל נוח להפלגה אל האי. "יונה קטנה" מבקשת למסור לנוח את נחלת אבותיה בלי שפיכות דמים. במהלך הלילה, מתגלים לשניהם תולדותיו של המקום, ונוח פורש את חזונו בדבר מדינת יהודים לתפארת, אליה יקבץ את כל בני השבט הנודד שלו. עם עלות השחר, ניצתת בין הגבר היהודי והאישה האינדיאנית אהבה. נוח מפליג בחזרה ליבשת לטקס הקמת מדינת אררט ואילו "יונה קטנה" ממתינה על האי וזרע יהודי ברחמה.

החלק השלישי בספר מתרחש בזמן "מקביל" לחלק הראשון בספטמבר 2001 ,אך בהבדל מהותי. חלק זה מציג את תוצאות המעבר ב"דלת המסתובבת" מתוך נקודת הנחה שאכן נענו כל יהודי העולם להצעתו של מרדכי מנואל נוח והתיישבו בגרנד איילנד. "אישראל" הוא שמה של מדינת היהודים האמריקאית, מדינתם החוקית כמעט מאתיים שנה, ואילו ישראל המוכרת לנו כיום, לא הייתה מעולם ונמחקה מן ההיסטוריה. גם בזמן המקביל מתרחש מעקב, אלא שהפעם העוקב הוא סיימון, צלם פפארצי כהה עור שיוצא למשימה להשיג תמונה מפלילה של המועמדת לנשיאות ארצות הברית – עמנואלה וינונה נוח, צאצאיתו של חוזה המדינה ומושלת אישראל .סיימון מנהל קשר אהבה סוער עם ג'ייק ברנדל, גבר צעיר שעזב את אישראל בטריקת דלת ואשר תובע את פירוק מדינת היהודים הבדלנית שבארצות הברית.   הרומן אם כן, מתפרש על ציר הזמן שבין ישראל העכשווית, אררט של אז ואישראל – המדינה שיכלה להיות, ובנוסף מתפקד כצומת מפגש משולש על ציר המרחב. ומדוע צומת? מאחר וסמל מציגה שלוש חלופות למדינת היהודים אך לא מכריעה לגבי האפשרות המועדפת, אלא פורשת את היתרונות והחסרונות של כל חלופה. הצומת הזה מתפקד כמרחב לימינלי. מרחב לא מוגדר אלא נקודת מוצא וסיום גם יחד. ואולי סמל רומזת לנו בעצם כי צומת זה מעיד על הווית הנדודים היהודית הנצחית, חסרת האחיזה בקרקע, בישוב.

 

נוילנד/ אשכול נבו

הוצאת זמורה-ביתן, 2011 ,549 עמודים

"נוילנד" מביא את סיפורו של מני פלג, אלמן טרי בן שישים שסוגר להפתעת שני ילדיו את העסק ויוצא לטיול תרמילאים בדרום אמריקה. כעבור כמה חודשים בדרכים הוא נעלם בנסיבות לא ברורות ובתו יוצרת קשר עם אלפרדו, פרואני המתמחה במציאת נעדרים. בנו דורי נאלץ לצאת למסע חיפושים בעקבותיו בעזרתו של אלפרדו. במקביל, יוצאת ענבר, מגישת תוכנית רדיו, לפגוש את אמּה שירדה מהארץ וגרה בברלין, כדי לחדש את הקשר אתה. לאחר שהייה קצרה בברלין, היא פונה לחזור לארץ, אך מתחרטת ועולה על המטוס הראשון היוצא משדה תעופה למדינה שאינה אנטי-ישראלית: פרו. דורי וענבר נפגשים באופן אקראי, לאחר שענבר מטיילת בכמה מדינות דרום-אמריקאיות, והיא מתלווה למסעו של דורי בדרך לחיפוש אחר אביו. לאחר מסע הרפתקאות, בו מגלה דורי שאביו הלום-קרב מאז מלחמת יום הכיפורים, הם מוצאים יומן שכתב אביו של דורי במחשב הנמצא בימת טיטיקה ,בה התאכסן במשך כמה ימים, בו הוא כותב על תהליך שעבר, ואשר בסופו החליט להקים חווה בארגנטינה. אלפרדו לא מסכים להיכנס לארגנטינה, ולא מסכים לגלות את הסיבה – אביו שנטש אותו בילדותו נמצא שם, והוא לא רוצה לפגוש אותו, כדי שלא יהרוג אותו. בלית ברירה נכנסים דורי וענבר לארגנטינה בלעדיו, אך עם ליווי צמוד של אחד מעוזריו. בארגנטינה, הם מגיעים לאזור של מושבות הברון הירש. שם הקים מני פלג חווה בשם "נוילנד" ולשם מגיעים צעירים בני לאומים שונים המקבלים עליהם עקרונות של סובלנות, נתינה, שוויון, פתיחות ונאורות. נוילנד אינה מהווה תחליף ל"אלטנוילנד" של הרצל אלא משמשת כמודל אוטופי לישראל כפי שהייתה צריכה להיות במיטבה. מני מנסה לשכנע את דורי וענבר להישאר בנוילנד אבל מלחמת לבנון השנייה גורמת להם להחליט לשוב מיד לישראל ולעזור למשפחותיהם המתארחות בבתיהם בגלל מתקפת הטילים.

שבוע התפוצות והעמקת הזהות היהודית

הרצל אמר/ יואב אבני

הוצאת זמורה-ביתן, 2011 ,381 עמודים

בספר "הרצל אמר" ישראל הוקמה באפריקה על פי הצעת צ'מברליין ובשנת 2005, עשר שנים לאחר רצח רבין היא סוערת על רקע תכנית ההתנתקות משטחי שבט המסאי ופינוי יישובים ותיקים ככפר דרום ונווה-באובב. תל-אביב היא בירתה של ישראל האפריקאית, והתנהלותה חילונית לחלוטין: הישראלים של אבני מדברים אמנם עברית, אבל חיים במדינה חילונית שהפרידה את הדת מהמדינה, מתנערים למעשה מן העבר היהודי ומההיסטוריה של ארץ האבות ומקיימים רק סוג של מסורת יהודית תלושה למדי. הסיפור כתוב כיומן מסע של שני חברים, כפיר וארי אשר משתחררים משירות צבאי סדיר ומתכננים לצאת לטיול הגדול למזרח – המזרח התיכון. הם ממריאים ממולדתם אל פלשתין – פינה נידחת שהייתה ביתו של העם היהודי לפני אלפיים שנה. בהיסטוריה החלופית לפי אבני, השואה כלל לא התרחשה, היטלר התאבד לפני שהצליח לבצע את מזימתו. במציאות המדומיינת הזו, חיים 30 מיליון יהודים, רובם ככולם בארצות הברית ובאירופה, מקצתם בפלשתין ובאפריקה. אגן הים התיכון כולו הוא ערבי, ובין הירדן לים (בפלשתין) ישנם מעט יהודיים: החילוניים חיים בשני קיבוצים בהם מדברים עברית בהטעמה אשכנזית, והיהודים האחרים הם חרדים אדוקים דוברי יידיש בלבד אשר חיים בצפת וירושלים סביב מנהיגותו של כהן גדול היושב בבית הכנסת הגדול בירושלים. אבני מתרחק מאד או מפליג בדמיונו אך בעצם יוצר בבואה של ישראל הנוכחית המושתת על המטען החברתי-תרבותי המוכר לרוב הישראלים. צירי הזמן והמרחב בפתח ספרו של אבני "הרצל אמר", מסייעים מאד להבנת המסר העיקרי העולה מהרומן – זמן ומקום לא משנים מזל. ההוויה הישראלית חרוטה ב-DNA שלנו באופן שבו לא נוכל באמת לשנות את פני המציאות ותוצאותיה, גם אם נרחיק גיאוגרפית או תרבותית.

לסיכום, סוגת ההיסטוריה החלופית מאפשרת לסופר לנסוע בזמן, להסית רכבות ממסלולן או לצעוד דרך דלתות מסתובבות לתוך מרחב האפשרויות האינסופיות. עם זאת, בשלושת הספרים שסקרתי לעיל ניכר כי כל סופר בחר לעבור בדלת שונה אך ליעד דומה מאד. המסקנה בכל ספר מובילה לאותה נקודה – נקודת המוצא. מושגי הזמן והמקום כפי שאלו ארוגים בפתיחת כל ספר ובעלילת כולה, משמשים ככלי ביקורתי שמשקף לקורא כי כל חלופה לחלום הציוני באשר היא, בהכרח מובילה לאותו סוף ידוע מראש. ישראל האלטרנטיבית היא אפוא אותה הגברת בשינוי אדרת ואין לה שום יתרון על פני ישראל האמיתית.

בחירתם של שלושת הסופרים אינה מקרית ומעידה על תפקידה העיקרי של סוגת ההיסטוריה החלופית כאספקלריה חברתית ולא רק השתעשעות ברעיון הפנטסטי של "מה היה אילו?". במאמר[1] משנת 1974 טוענים אולנדר, גרינברג וווריק כי הכתיבה הבדיונית משחקת תפקיד תרבותי חשוב בהיותה "מעין ארגז חול שבו ניתן לשחק ברעיונות ולדמיין את השפעתם על החברה האנושית". אין ספק כי לספרות הישראלית בת ימינו ישנה יכולת לגבש תובנות חברתיות חדשות, להפיץ אותן לקהל הקוראים ואף להוביל תהליכי שינוי רחבי היקף. על אף נימת הביקורת הגלומה בשלושת הספרים הללו, ניכר כי עדיין נמנעים הסופרים הישראלים מחיפוש אחר חלופות לאומיות, פוליטיות וערכיות למציאות חיינו. תופעה זו להערכתי מצביעה על הלך רוח חברתי שאין ולא ניתן לדמיין תחליף פוליטי מעשי החורג מגבולות הפרדיגמה הציונית.  והבריטים היו נשארים בארץ

[1] Olander, J.D. Greenberg, M.H. & Warrick, P. (1974). American Government through Science

Fiction. Chicago, Il: Rand McNally College Pub. Co.

כתבה: עינב קורן מנהלת תחום פעילויות חינוכיות.

מאמרים נוספים: