בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

לא לעד נחיה בפחד | פרשת 'בחוקותי'

המצב העצוב ביותר אליו יכול להגיע אדם הוא תחושת נרדפות מתמדת אשר משמרת אותו במצב פחד תמידי, ומכאן הדרך לצייתנות תמידי קצרה מאוד. האם נגזר עלינו הדבר?

פרשת בחוקותי, הסוגרת את ספר ויקרא – ידועה גם בשם פרשת הברכה והקללה. זוהי ללא ספק אחת הפרשות המפחידות בתנ"ך כולו. הפרשה פותחת אמנם בברכה, אך זו ׳מחזיקה׳ 13 פסוקים בלבד. ואילו הקללה שתגיע מיד אחריה, תימשך על פני עשרים ושישה פסוקים ארוכים, המתארים בפרטי פרטים את כל המכות המזעזעות שיבואו עלינו אם לא נשמע ולא נעשה את כל המצוות האלה. לאורך הפסוקים מתוארות אוסף גורלות שלידן מכות מצרים נראות כסוף-שבוע בקריביים: מי בשחפת, מי בקדחת, מי בחית השדה, מי בגלות ומי בחרב.

בתוך אוסף הקללות, מסתתרת בפסוקים ל"ו-ל"ז שבפרק כ״ו הקללה המדכאת מכולן: "וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף. וְכָשְׁלוּ אִישׁ-בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי-חֶרֶב, וְרֹדֵף אָיִן…"

זוהי הפעם היחידה בתנך כולו בה מופיעה המלה מֹרֶךְ. מכאן אנו מבינים שמרך לב אינו סתם ביטוי של פחדנות או רפיסות אלא מצב תודעתי עמוק של נרדף תמידי הנמצא במנוסה גם שאיש לא רדפו עד כדי כך שהוא פוגע בעצמו מעצם פעולת הבריחה. על פי פרשתנו, אדם או עם הנמצאים במצב של מרך לב יבהלו וינוסו אפילו מקול עלה נידף.

זהו המצב העצוב ביותר אליו יכול להגיע אדם, תחושת נרדפות מתמדת אשר משמרת אותו במצב פחד תמידי ומכאן במצב של צייתנות תמידית ורצון להתלות בכל מגן שימצא בדרכו. המצב הזה מביא את האדם להתרכז בהישרדות, בצרכים היומיומיים של הקיום, לאדם כזה אין יכולת להרים את הראש, לחשוב על העתיד הרחוק, לבקר את מנהיגיו ובטח שלא לשאוף לערכים נעלים של מוסר ונתינה לזולת.

רק לפני שבוע קראנו יחד את הפסקה השביעית מתוך מגילת העצמאות, פסקה הנפתחת במושג הטעון: "שארית הפליטה". שארית הפליטה של אנשים חלשים ונרדפים שחיו במצב תמידי של חוסר בטחון, חוסר ודאות ותלות בחסדיו של אחר.

בתוך כך עולה בי השאלה: מה מצבנו היום כמעט 70 שנה לאחר כתיבת המגילה? האם אנחנו עדיין במצב של ׳שארית הפליטה׳? האם גם עלינו נגזר לחיות תחת הקללה של מרך לב, של פחד תמידי מכל עלה נידף?

רבים ממנהיגינו רוצים שנחשוב כך, שעדיין בכל דור קמים עלינו לכלותינו, שאנחנו עדיין חלשים וצריכים לדאוג ל"חיים עצמם" במקום לתוכן וליופי שבחיים הללו, שאנחנו לעולם במצב תמידי של שארית פליטה.

כבר למדנו מפרשתנו שאין כמו האיום התמידי על מנת לוודא ש"בחוקותי תלכו" , לדאוג שנהיה מאולפים וצייתנים, שנחסוך בביקורת ובקריאה לשינוי, שנשאף אך ורק לקיום בסיסי ולא יעלו בנו שאיפות לאיכות  חיים, רווחוה שגשוג וכדומה.

אך שאיפותינו אחרות: בשנת ה-68 לתקומתנו כעם חפשי בארצנו אנו מבקשים לא לחיות תחת הקללה אלא לצמוח מתוך החופש של הברכה שבעצמאות ובביטחון. ולעמול יחד, בעמל ישרים,  על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; כך שנחיה כאן בברכה הנובעת מיסודות החירות, הצדק והשלום – לאור חזונם של נביאי ישראל.


ניר ברוידא הוא סמנכ"ל בינ"ה.

מאמרים נוספים:

ראש השנה – חג שוויון ערך האדם

ראש השנה צריך להפוך לחג האולטימטיבי לשוחרי הצד והמאמינים בשוויון ערך האדם. על הקשר בין מעגל השנה, בריאת העולם, האנושות והאנושיות, והיכולת של קהילה לייצר תוכן משמעותי ורלוונטי, במאמר שלהלן. […]

קרא עוד…

לקריאה >>