לפי המילון העברי החופשי ברשת, מכשפה היא אישה בעלת כוחות אפלים ועל טבעיים, המשתמשת בהם בעיקר למטרות רעות. אישה מרושעת ומכוערת.
האיסור על כישופים בפרק מגיע בתוך הקשר של איסורים חברתיים הרסניים אחרים (משכב בהמה, פיתוי אישה בתולה, עבודת אלילים וכו’). לא רק שיש לעצור את המכשפות, חובה להגן על קבוצות פגיעות לכישופיהן (גרים, אלמנות, יתומים, עניים).
לפי יהודית אנטונלי (The Image of God), כישופים הם באופן היסטורי תגובת הנגד של נשים להיעדר כוח פוליטי. במקומות ובזמנים שנשים סבלו מחוסר כוח פוליטי, הן השתמשו באמצעים אחרים שעמדו לרשותן, כמו הקסם, הלחש, הדיבור. הנשק שלהן היא הקללה, כוח הלשון. וקללת האישה נחשבה עצמתית יותר מזו של הגבר. הפחד מפני כישופים הוא למעשה הפחד מפני אנשים או נשים שמתקרבים בכוחם לכוח האל, הוא הפחד מפני הבלתי מוסבר, הלא נודע.
בתרבות ההינדואית והערבית, למשל, פיתחו שיטה לבטל את כוחה המילולי של המכשפה: היו עוקרים להן את שיניהן הקדמיות, כך שלא תוכלנה לשיר או לבטא את מילות הכשף באופן ברור.
מכאן כנראה הדימוי המוכר של המכשפה חסרת השיניים.
חוקים נגד כישופים מוחלים גם על גברים וגם על נשים, אבל הפסוק מתייחס רק למכשפה! בשפת התלמוד הבבלי (סנהדרין סז: א) “מכשפה – אחד האיש ואחד האשה, אם כן מה תלמוד לומר מכשפה, מפני שרוב נשים מצויות בכשפים”.
אז למה הפסוק מתייחס רק לנשים? כשמדובר בכוח הלשון, הן פשוט מצוינות בזה.
נגה ברנר סמיה היא סמנכ”ל בינ”ה התנועה ליהדות חברתית
