הפרשה הרביעית בספר דברים עוסקת בבחירה. המסורת היהדות מקדשת את החיים ואת הבחירה. או פשוט יותר לומר, את הבחירה בחיים.
הפרשה נפתחת בפסוק: “רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה”.
הברכה מה משמעותה? היא קשורה במקורות לאברהם אבי האומה שנאמר לו “והיה ברכה” ומאוחר יותר לאור התנהגותו נאמר לו : “ונברכו בך כל משפחות האדמה”. מה משמעות הברכה, והבחירה בדרך הברכה?
מסלול של ברכה – הוא מסלול של נתינה. דרך של יצירה ותיקון. זו גישה פעילה ומשפיעה בעולם. דרך של חיפוש הטוב והעצמת הטוב. בילדותי במושב הלכתי עם סבא לבקר שכן. בדרך הביתה ראינו בחצר כלי עבודה מסומן באות ב’ על הידית. כלומר – כלי השייך למשפת ברוך, המשפחה שלנו. כנראה שהשכן לקח את הכלי בהשאלה ושכח להחזיר… סבא חייך אלי במאור פנים ואמר לי: “תשמע ילד שלי, יש בעולם שני סוגים של בני אדם. מי שנותן ומי שלוקח. אתה, חמוד שלי, תיתן. זה יראה לך בהתחלה שאתה מפסיד משהו. אבל בסופו של דבר אתה תמיד תהיה שמח ותרגיש טוב. תהיה מבורך”.
סבא לא דיבר עברית כל כך טוב, אבל המסר הזה שזרם בשפת הגוף, במאור הפנים ובהתנהלות שלו, השפיע עלי כנראה הרבה יותר ממה שיכולתי להבין אז.
הבחירה בידינו
יש בחירה בדרך בה אדם מתנהל בעולם. בחירות שיכריעו את דרכו להביט על העולם, יעצבו את יכולתו לפרש את הדברים, וירכיבו את אופיו המתפתח ומתגבש אט אט באינטראקציה עם הסביבה, המשפחה, החברים והקהילה.
יש עוד עניין בפרשה שמזכיר לי את סבא. זה עניין די תמוה שעוסק בנביא שמנסה באותות ומופתים להביא אותך לעבוד אלוהים אחרים:
“כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם, וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת.
וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר: נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם, וְנָעָבְדֵם”.
מובן שהפרשה דורשת לדחות את הנבואה ומכריזה על הנביא כנביא שקר- עניין לא ברור, כי הרי הוא מצליח לעשות אותות ומופתים. ולפני רגע דיברנו על בחירה חופשית. בלי להעמיק בעניין התיאולוגי, אני מבין כאן עניין פשוט. זהות היא לא תכנית כבקשתך.
סבא שלי אמר לי פעם שאם בא מישהו ומציע לך משהו אל תגיד ישר לא. תתייעץ, תחשוב על הדברים, ואם אתה מחליט להשיב בשלילה תעשה זאת אחרי מחשבה. אבל יש יוצא מן הכלל. אם מישהו מציע לך להמיר את דתך. אמור “לא” במקום. אל תקשיב, אל תתייעץ, אל תיקח את הזמן. לא ודי! סבא לא היה אדם דתי בכלל. הוא פשוט הבין שזהות של אדם, מסורת ושורשים זה דבר מהותי וחלק קבוע מהאישיות של האדם. לא כל דבר נתון לבחירה. ולכן לא מתפתים ואומרים במקום לא.
שבת שלום.
ערן ברוך הוא מנכ”ל בינ”ה – התנועה ליהדות חברתית.
