לכל מערכת יש חוקים, ובצה”ל יש פקודות ברורות. החייל יחקר וייגבו עדויות. ואם חטא – ייענש. בעיני הוא בוודאי לא רוצח, ובוודאי שאינו גיבור. אבל חובה עלינו לבדוק היטב, שמא החייל התלהב מדי וחרג מסמכותו. יתכן שהאצבע היתה חמה מדי על ההדק? עלינו להישמר מאוד מאש זרה.
פרשת השבוע שלנו היא פרשת “שמיני” – הפרשה השלישית בספר ויקרא, או בשמו השני – ספר “תורת כהנים”. הפרשה מתארת את המעמד החגיגי של חנוכת המשכן. אחרי הרבה הכנות מדוקדקות מקריבים אהרון ובניו הכהנים את הקרבנות. הם עושים זאת על פי ההוראות המפורטות של אלוהים.
כל מעשה המשכן, ובמידה רבה כל דת בתהליך התמסדותה יוצרת מערך שלם של ריטואלים שיוצרים גבולות והפרדות בין “קודש” וחול”.״וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר״ (ויקרא י׳, י׳). ההוראות קפדניות מאד והטקס מאד ברור ומסודר.
ואז, ״תֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם״ (ט׳, כ״ד). משום מקום יוצאת אש אלוהית ומאכלת את הקורבנות. סימן לכך שהעבודה נכונה והקורבנות רצויים. זהו רגע חגיגי ומפואר. ביום חנוכת המשכן, בטקס הראשון של הקרבת הקורבנות בשעה שכל העם עומדים וצופים במחזה, הריטואל המורכב מצליח וכולם שמחים ומאושרים.
אבל כאן זה לא נגמר. ״וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה–אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם״ (י׳, א׳). בני אהרון הכהנים, נדב ואביהו, מתלהבים. לא מספיקה להם ההצלחה בהקרבת הקורבנות. הם רוצים עוד, ומקריבים עוד קרבן. לא לפי ההוראות ובניגוד לכללי הטקס. התגובה של אלוהים מהירה ואכזרית.״ וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי ה׳״ (י׳, ב׳).
העונש אכזרי ומזעזע ביותר, אבל המשמעות ברורה. יש לפעול על פי ההוראות. צריך להיזהר מעודף התלהבות. יש אש טובה, ויש אש זרה. צריך מאד להקפיד. לכל חברה אנושית יש כללים – ולכל חברה יש חוקים. צריך להיזהר בהם מאד. בעיקר צריכים להיזהר שלוחי הציבור, ש עושים את המעשה הציבורי אל מול הקהל.
השבוע סערה הארץ בגלל חייל שירה למוות במחבל מנוטרל פצוע אנוש שהיה שרוע על הקרקע. בצה”ל נפתחה חקירה, ומיד הופצו שלל תגובות מימין ומשמאל. רבים במערכת הפוליטית תקפו את הרמטכ”ל ואת שר הביטחון. חלק חרצו מיד את דינו כ”רוצח” וחלק מחו על פתיחת החקירה. מדוע לומר שהחייל סרח? הרי “הוא בסך הכל הלך צעד אחד נוסף”.
אבל לכל מערכת יש חוקים, ובצה”ל יש פקודות ברורות. החייל יחקר וייגבו עדויות. ואם חטא – ייענש. בעיני הוא בוודאי לא רוצח, ובוודאי שאינו גיבור. אבל חובה עלינו לבדוק היטב, שמא החייל התלהב מדי וחרג מסמכותו. יתכן שהאצבע היתה חמה מדי על ההדק? עלינו להישמר מאוד מאש זרה.
ערן ברוך הוא מנכ״ל בינ״ה – תנועה ליהדות חברתית
