לפעמים אנחנו נדרשים למבול – פרשת נח
אף אחד לא רוצה אותו.
הוא הרסני וקובר הכל תחתיו.
אלה לא גשמי ברכה המביאים החיים.
זה מבול שנועד לשטוף את הרוע.
ויש בעולם הזה גם רוע.
יש שאתה פותח את פרשת השבוע ומרגיש שזה כמעט מיסטי ועל טבעי החיבור למציאות חיינו-
“וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס:
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ” (בראשית ו’, י”א- י”ג)
כמה פרקים קודם לכן, בפרשת בראשית הכל היה נראה טוב ויפה. כל סוף יום האל אפילו הכריז “וירא אלוהים כי טוב” והעולם הלך ונבנה לו בצורה מיטבית.
בסוף פרשת בראשית כבר ניכרות הבעיות וההבנה שיש רוע בעולם והאל מכריז כי “רבה רעת האדם בארץ”. אבל מהתובנה הזאת הוא מחליט לעשות restart על הכל. כמו מחשב לא מתפקד שאנחנו מכבים, מוחקים הכל ומתחילים מחדש.
רבים במדינה מזדהים עם התחושה הזאת השבוע. מול רוע כזה. הפקרות חסרת גבולות אנו מזדהים עם ההחלטה כי אי אפשר להמשיך כפי שהיינו. מלאה הארץ חמאס, ממש מילולית, והמדינה שלנו נערכה לגייס את המבול.
שבת שעברה קיבלתי את החייגן האוטומטי של צו 8 למילואים. יחד עם מאות אלפי ישראלים וישראליות שהוציאו את המדים מהארון והתחיילו ועוד כמה מיליונים של ישראליות וישראלים שהתגייסו אזרחית למערכה של תמיכה בקהילות שחרבו ובחיילים הרבים שנמצאים בכל גבולות וקצוות המדינה.
האווירה מורכבת. כמו המדינה גם אנחנו בהלם מהמשבר והחורבן שפקד את יישובי העוטף אך אנחנו גם חדורי מטרה להרכיב יחד את הפלוגות. הגדודים והחטיבות לתוך המערכה שכבר החלה.
ללוחמים סביבי ולי אין ספק שאנחנו ברגע של מבול.
רגע מכונן שהעולם אחריו פשוט לא יכול להיות אותו עולם שהיה לפני בוקר שמחת תורה המדמם.
ההקבלה למבול התנכי גם מבהירה מי צריך להיות חלק מהעולם החדש שאחרי המבול. לתיבה של נח עלו החיות זוגות זוגות. חיות שונות שחלקם ביום יום גם טורפות זו את זו. אבל אלה ששרדו את המבול היו אלה המסוגלים לחיות יחד, פרק זמן בלתי ידוע, בחוסר וודאות קשה שמסביב יהום הסער.
השבועות האחרונות חידדו את ההבנה כי יש טוב ויש רע. כל אחד בארץ ובעולם יכול לבחור באיזה צד הוא רוצה לחיות. זה צריך להיות הקו המפריד האמיתי. לא משנה אם אתה שמאלני או ימני, ערבי או יהודי – הבחירה היא בידך.
ויש לזכור ולהזכיר לעצמנו כי גם אם הוא הכרחי לחלוטין- המבול אינו הרצוי. הקשת בסופו נועדה להסביר את הברית שהאל מתחייב לא לחזור שנית על המבול.
לפני 15 שנה, במבצע עופרת יצוקה, בבוקר היציאה מהרצועה, זרחה קשת ממעל לנגמש שלנו. לצערי הברית הזו לא צלחה ואנחנו בעיצומו של מבול נוסף ואמן שהפעם הקשת בסופו תסמל עולם חדש.
שבת שלום.
