פרשת וארא, הפרשה השנייה בספר שמות, עוסקת בנסיונותיהם של משה ואהרון לשכנע את פרעה לשחרר את עם ישראל ממצרים, מעבדות לחרות. בקריאה עכשווית, הפרשה פורשת בפנינו מודל קלאסי של מאבק חברתי פר אקסלנס. להלן 10 התנאים או השלבים (כנגד 10 המכות) הדרושים, אליבא דמשה ואהרון, להובלת מחאה חברתית מוצלחת (המודל מובא בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לגברים ולנשים כאחד):
1. גבש צוות: אל תעבוד לבד. ואם אפשר, הכי טוב שחברי הצוות ישלימו זה את זה מבחינת כישורים וחוזקות. משה מצרף את אחיו אהרון למשימה, שנאמר: ג “וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם–לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (פרק ו) אהרון מביא עמו תקשורת מילולית גבוהה ומשה, שגדל בארמון המלך, מכיר מבפנים את המערכת שבה נאבקים, יודע לעבוד בתוך “הסיסטם”. צוות מנצח.
2. תכין רזומה: גם קצת יח”צ לא מזיק. פרק ו’ פסוקים 14-25 מפרטים את הייחוס של משה ואהרון – למקרה ששכחתם, הם מגיעים ממשפחה מכובדת משבט לוי. משה אמנם לא הבכור לבית אביו, אבל הוא מצרף אליו את אחיו הגדול, אהרון (וכנראה גם את אחותו הגדולה, מרים, שמככבת בפרשות הבאות ביציאת מצרים ובנדודים במדבר). חוץ מזה, דווקא היותו הילד הצעיר במשפחה מזכה אותו בנקודות זכות במקרא (עיין ערך דוד, בנימין, אפרים ואחרים).
3. כדאי להשיג לגיטימציה מלמעלה, כך שתוכל להגיד ש”אלוהים איתך”: זה פותח דלתות ועוזר לביטחון העצמי ה “וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹכָם”.
4. חלוקת עבודה: החליטו מראש מי עושה מה: א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. ב אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ” (פרק ז)
5. הפעל את “קסמיך”: ואפיקי פעולה חדשים עשויים להיפתח. קצת אותות, קצת מופתים והדברים נראים ממש אחרת “וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם”.
6. היה תמיד צעד אחד לפני הלוביסטים היריבים: כדאי ש”המטה” שלך (תרתי משמע) יהיה יותר חזק מהמטה שלהם: יא “וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם–כֵּן. יב וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם”.
7. גם אקטיביזם וגם סינגור: שלב בין שיחות ישירות (“שלח את עמי”) לבין ניראות ציבורית והפגנות כוח (10 המכות) – הרי ידוע שאי אפשר להכריע את המערכה בכוח הנס, בסופו של דבר רק הדיפלומטיה תנצח !
8. נסה לא לפגוע בעצמך ובמחנה שלך בדרך: בעזרת ה’, משה הקפיד להגן על עם ישראל בארץ גושן מפני המכות שהוריד על המצרים יח “וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת-אֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת-שָׁם, עָרֹב–לְמַעַן תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. יט וְשַׂמְתִּי פְדֻת, בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּך”.
9. קצת צניעות והרבה בגרות יכולות רק להועיל: משה היה בן 80 בדברו אל פרעה ואהרון היה בן 83. הם כבר עברו כמה דברים בחייהם. חוץ מזה, יש משהו חינני במנהיג שמהסס לפעמים ומטיל ספק ביכולותיו המילוליות והמנהיגותיות, כפי שמשה מגדיל לעשות באומרו מספר פעמים משפטים כמו: “הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה?”.
10. ולסיום, כמה מילות עיצה בהשראתו של משה ופרשת וארא: אל תניח לנקמה להשתלט וגם לא לשמחה לאיד. אל תפגע ביריב לשם הפגיעה, אלא רק אם זה מקדם אותך לקראת השגת המטרה. במאבקים חברתיים, פוליטיים, מדיניים, יש להשתמש רק באמצעים לגיטימיים, גם אם הצדק איתך ואפילו אם אתה מאמין שאלוהים עצמו מתייצב מאחוריך. “מכות” אלימות או מדכאות הינן פסולות מן היסוד וצריכות להישאר בגדר הסיפור המקראי. לא לשכוח את מעגליות החיים – אתמול אנחנו מחטיפים מכות, היום אנחנו חוטפים אותן. היום אתה משועבד, מחר אתה המשעבד.
והכי חשוב, לא להתייאש כאשר הולך קשה, כשנתקלים בקיר, או כאשר “וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם” לא להתקפל, אפילו אם הצד השני מבטיח ואז חוזר בו מן ההבטחה, כמו פרעה שעשה למשה בית ספר: כז “ויִשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם: יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים…. לד וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת–וַיֹּסֶף לַחֲטֹא”. להתאזר בהרבה סבלנות ואורך רוח, גם אם נדרשות אפילו 10 איטרציות אצל פרעה, כאשר 9 מהן נגמרות ב: “וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת-לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת; וְלֹא שִׁלַּח, אֶת-הָעָם.” בסופו של דבר, האביב יגיע, פסח יבוא ועם ישראל יצאו לחופשי…עד לשנה הבאה, לשעבוד הבא, למאבק החברתי הבא, וחוזר חס וחלילה…
נגה ברנר סמיה היא סמנכ”ל בינ”ה התנועה ליהדות חברתית