החמץ הוא עניין שבלב. כל עניין ביעור החמץ הוא סמלי. כמו כל המצוות שניתנו בתורה, כולם עומדים על המצווה האחת של “ואהבת לרעך כמוך”. כמו שלימד אותנו רבי עקיבא: אדם שעומד על דעתו, חייב לנסות להבין היטב את כל מעשה שהוא עושה שאין הוא קליפה ריקה. וחייב לשאול את עצמו אם יש במצווה ערך.
וכל המצוות שבין אדם למקום, כלומר מצוות שבין האדם לאלוהים, יש בהן טעם כדי לצרף בהן את הבריות כדי לחנך ולעדן, על מנת שיוכלו לקיים באמת את המצווה הראשית שהיא ואהבת לרעך כמוך.
הרשעים הצדקנים הללו שרוצים עכשיו לחטט בכליהם של אנשים בכניסה לבית החולים, לא זו בלבד שהם לא מבינים את מצוות החג: במקום לחפש את החמץ בליבם הם מחטטים בחייהם של זולתם. ובכך עוברים על כבוד חברך, ועל אונאת דברים ועל לא תעשה לחברך את השנוא עליך, ופוגעים בעיקר בנקודה של היהדות שהיא אהבת הזולת וחיפוש הנקודה החיובית באחר, ואהבת ישראל.
ולכן, מי שרוצה להקפיד במצוות החג, שיעשה זאת בעצמו ובביתו, ויפסיק לחפש את החטאים שלו בזולתו. והגיע הזמן שנשאל את עצמנו מה קרה לנו, כיצד מדינת ישראל הופכת להיות זירת התכתשות פומבית בין יהודים וישראלים. למה במקום להסב יחד בליל הסדר ולצאת בשמחה לטייל בארץ היפה הפורחת באביב, אנו נותנים יד איש באחיו לפגוע ביהדות ולחבל בשמחת החג ולהרבות מחלוקות בישראל.
כל מי שרוצה להיות יהודי יעשה זאת בנפש חפצה וללא כפייה ובדרכו. יש יהודים נפלאים שאוכלים לחם בפסח ויש רשעים גדולים שנזהרים לא לגעת בקטניות. ויש רבים שאוכלים מצות אך לא מקפידים בכל הדינים. ויש אנשים טובים באמצע הדרך שבאים לבקר חולים בבתי החולים.
הרעיון ההזוי הזה של החיטוט בתיקי האנשים והנשים היקרים שבאים למצוות ביקור חולים, הוא בדיוק ההפך הגמור ממצוות החג, ומרוח היהדות ומהאנושיות שכל כך מתבקשת לחיים משותפים. בואו לא נחמיץ את העניין כולו ונסחף למערבולת של משטרת מחשבות ומצות.
מה קרה לנו? צאו כבר ממצריים.
ערן ברוך הוא מנכ”ל בינ”ה התנועה ליהדות חברתית
