מי מסתתר מאחורי המסכה? הזמנה לפדגוגיה של מפגש לכבוד חג הפורים
ניר ברוידא
מי מסתתר מאחורי המסיכה? חתול, מפלצת או ילדה יפה? כך שר רמי פורטיס שהוא עולה על החשמלית בעיר זרה, ומביט בפנים הלא מוכרות המתגלות לפניו.
כולנו מכירים את התחושה הזאת: אנחנו נוסעים ברכבת, עומדים בתור או סתם מביטים על העוברים והשבים ברחוב סואן – פנים רבות חולפות בפנינו ואנו תוהים מה הסיפור המסתתר מאחוריהם? מיהם? במה הם מאמינים? לאן הם הולכים ולאיזה בית הם חוזרים בערב? פעמים רבות נבנה בראשנו סיפור, כתוצאה לא מודעת של איך שהתודעה שלנו מפרשת את פניהם.
השנה, מאז השביעי לאוקטובר, נוסף לכך מימד נוסף. מבט על הפנים החולפות מעלה אצלי מייד את השאלה: מה עבר עליו? את מי הוא איבד, למי הוא דואג, ממה הוא חרד? השאלות האלה מגבירות מייד את תחושות הרגישות והנדיבות כלפי האחר. אולי זה גם מסביר למה בחודשים שלאחר האסון הנורא היתה תחושה שאנשים קצת יותר אדיבים וסובלניים בתור ובפקק.
בפורים כולם חובשים מסיכות וכל בית הספר הופך לקרנבל של פנים צבעוניות ואנו צריכים לנחש מה הן הפנים המוכרות המסתתרות מאחורי מסיכות החג. אך השנה, יותר מתמיד חג הפורים הוא גם הזדמנות מצוינת להביט בפנים הרגילות של התלמידים והתלמידות שלנו ולשאול מה מסתתר מאחורי המסיכה הטבעית שעל פניהם.
בבינ”ה אנו מלמדים בשיטה אותה למדנו ממורתינו לאה גולדברג, אותה היא ניסחה בשורה המופלאה “באת אלי את עיני לפקוח, וגופך לי מבט וחלון וראי”. אנו מאמינים שתפקיד המחנך.ת בכל מפגש עם טקסט , כמו בכל מפגש אנושי הוא ללוות את הלומד בתהליך של מבט, חלון וראי .
במפגש עם סיפור תנכ”י או תלמודי, עם יצירה של שירה מודרנית, סרט או יצירת אמנות, עלינו בראש ובראשונה להפנות את מבטו של התלמיד – להביא אותו להתבוננות, לעזור לו לפרש את מה שאינו מובן ולהנגיש לו תחום שאינו מורגל בו – זהו שלב המבט. לאחר מכן נעודד אותו לעורר שיקופים – מה היצירה מעוררת אצלו – אילו רגשות, אילו אסוציאציות מתוך עולמו התרבותי, מה הטקסט משקף מתוך הביוגרפיה שלו ושל משפחתו. בשלב השלישי נבקש ממנו לפתוח חלון – מתוך הטקסט להביט אל פניו של האחר, אל פני כיתתו וקהילתו ולפתוח פתח לרעיונות חדשים ולהשפעה על סביבתו. להרחבה בעניין זה מוזמנים לקרוא את המאמר: “מבט ראי וחלון | גישה פרשנית חדשה ליצירת בית מדרש קיומי” אשר כתבתי יחד עם ראש הישיבה החילונית אילה דקל בנושא פדגוגיה של מפגש.
אך השנה, לכבוד פורים אני מזמין אותנו לבחון בעזרת הפדגוגיה הזו את יחסינו עם תלמידינו, על כל מה שעובר עליהם ועלינו בתקופה הקשה הזאת.
פני התלמיד הם מסיכה, מאחוריה מסתתר עולם ומלואו – על מנת להבין את עולם זה עלינו להישיר מבט מעמיק ולהתבונן בפניו, בהקשר של העולם שהוא נמצא בו, לפרש את השפה ואת הבעות פניו בהתאם להקשר של הגיל, המשפחה ממנה הגיע והסביבה המשפיעה עליו.
הראי שמסיכה זאת מציבה בפנינו מאתגר את היכולת שלנו להביט באופן המעמיק אותו תיארתי, מכיוון שכמו בכל מפגש אנושי פניו משקפות לי קודם כל את פני. אני רואה אותו אך מגיב אליו דרך הפרשנות שלי, מפרש את עולמו דרך התגובות של התודעה שלי לפנים המסוימות האלה. זהו מבט סובייקטיבי, אני לא באמת רואה אותו – אני רואה אותי משתקף בפניו. זהו דבר טבעי ואין מה להצטער על כך. אך עלינו להיות מודעים ולהבחין מדוע אלו הדברים שמשתקפים לי כלפי תלמיד או תלמידה מסויימים. על אילו מוסכמות, דפוסים או דעות יושבת הפרשנות שלי לפני התלמיד שלפני. ברגע שנהיה מודעים לכך , יתבהרו לנו פניו מאליהם.
אם נצליח לעשות את כל זה נוכל לפתוח חלון – לראות דרך המסיכה שעל פני התלמיד את עולמו הפנימי המיוחד, את הדברים איתם הוא מתמודד או שמהם הוא חושש, כמו גם את תקוותיו, שמחותיו וחלומותיו.
אני מזמין אותנו לקראת פורים הזה , רגע לפני שהתלמידים מכסים את פניהם במסכות החג, לעצור להפנות מבט מעמיק אל פניהם, להתבונן עליהם כעל ראי עם כל הרגשות והמחשבות המתעוררות אצלינו ולפתוח חלון אמיתי אל תוך עולמם. אם רק נצליח בכך ולו רק עם נפש אחת , נדמה לי שנפתח בכך חלון לעולם ומלואו.
כתב: ניר ברוידא, מנכ”ל בינ”ה
