מנהיגות במשבר ומשבר המנהיגות - פרשת בהעלותך || יובל לינדן
בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

מנהיגות במשבר ומשבר המנהיגות – פרשת בהעלותך || יובל לינדן

מנהיגות במשבר ומשבר המנהיגות

פרשת בהעלותך || תשפ”ד 

יובל לינדן

רבות נכתב ורבות דובר על הדרך הנכונה להנהיג ולהוביל אנשים אחריך דרך אתגרים וקשיים. בעיני, אחד המקורות העתיקים והמוצלחים ביותר הוא התנ”ך שלנו. ובתוך הסיפור הזה רבים התמקדו בדמותו של המנהיג הגדול, הארכיטיפ של מנהיג מיוחד בדורו- משה רבנו.

משה נלמד רבות בזכות יכולתו להוביל עם של עבדים מעבדות לחירות אבל הקושי האמיתי שלו והאתגרים הגדולים איתם התמודד היו דווקא בתוך השגרה של המסע במדבר. אחרי ששכח האדרנלין של היציאה ממצרים עם המצות והפקלאות, אחרי שנרגעו מהבריחה מידי פרעה וחילו הרודפים אותם לגדות ים סוף והחוויה הניסית של חציית הים לשניים. אחרי האותות, המופתים והמכות על הים והיבשה נשארה שגרת המסע והדרך.

אחרי למעלה משמונה חודשי מלחמה אנחנו יכולים להבין איך ההרגשה הקשה של השיגרה גורמת לעם ישראל לעסוק בספורט האנושי החביב מכל- להתלונן:

וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאׇזְנֵי יְהֹוָה וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר־בָּם אֵשׁ יְהֹוָה וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה׃ וַיִּצְעַק הָעָם אֶל־מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל־יְהֹוָה וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ… וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר׃ זָכַרְנוּ אֶת־הַדָּגָה אֲשֶׁר־נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת־הֶחָצִיר וְאֶת־הַבְּצָלִים וְאֶת־הַשּׁוּמִים׃ וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל־הַמָּן עֵינֵינוּ׃

 

העם מתלונן והאל מגיב בנחרצות והחלטיות ושולח אש בקצה המחנה. למה בקצה המחנה? אולי המוחים יושבים בקיצון. אולי זו יריית אזהרה. בכל מקרה משה מתפלל והאש נעצרת. עבור האספסוף המסר לא נקלט והם מפרטים עכשיו- הם מתגעגעים לארץ מצרים.

מתגעגעים לארץ מצרים?! השתגענו?! שתי הבנות הקטנות שלי יודעות כמו כולנו לדקלם את ‘עבדים היינו לפרעה במצרים’ ולתאר את הנוגש המצרי עם השוט מעל בני ישראל הנאנקים תחת העבודה הקשה וגזרות פרעה.

 

פתאום מצרים מתוארת כמקום פסטורלי וקסום: בשר- יש, דגים- יש, אבטיחים- יש… ועוד ועוד.

ומה עלינו? אומרים האספסוף- תקועים פה באמצע המדבר בלי דגים, בלי בשר ובלי אביטחים. תקועים עם לחם שיורד מהשמים בדרך ארוכה שאת סופה אין רואים.

 

‘באין חזון יפרע עם’ רשום בספר משלי. חזון, מסבירים המפרשים השונים כמו רש”י והרבע”א הוא דברי הנביאים אשר מדברים על מוסר וצדק באוזני העם ומשקפים לו ולמנהיגיו את דרכיהם הרעות והדורשות תיקון.

 

אבל איך משה, גדול הנביאים כולם, לא מצליח לתת לעם חזון?

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהֹוָה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא־מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת־מַשָּׂא כׇּל־הָעָם הַזֶּה עָלָי… לֹא־אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת־כׇּל־הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי׃ וְאִם־כָּכָה  אַתְּ־עֹשֶׂה לִּי הׇרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל־אֶרְאֶה בְּרָעָתִי׃ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־מֹשֶׁה אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ׃ וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא־תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ׃

 

משה מגיש רשמית את מכתב ההתפטרות שלו כמנהיג העם הנודד במדבר ואומר בפשטות- גדול עלי. אני לא יכול לסחוב את העם הזה לבדי. האל לא נבהל ומנסה לתת מענה ישיר לבעיה שהוצגה. העם הגדול והמגוון הזה צריך מנהיגות גדולה ומגוונת. משה, גדול ככל שיהיה, אינו יכול לרתום את כל העם לחזון העתידי של העם ולכן יש לאסוף 70 מנהיגים מוכחים עם קבלות ועם הכרות אינטימית בשטח עם האנשים. במילים אחרות הוא אומר למשה- נרתום את ה- 70 האלה והם כבר יביאו את שאר העם.

האצלת סמכויות ושדרת מנהיגות בדרג ביניים היא כנראה חוכמה עתיקה שנכונה עד היום. כל  מי שעסק בניהול יודע עד כמה המערכת כמה ונופלת על המנהלים הזוטרים ועל הדרך בה הם מחברים בין החזון של המנהיגות ובין האנשים בשטח העלולים להתנתק די בקלות מהתמונה הגדולה, מהחזון, מהמטרה.

 

מוזמנים לקרוא את המשך הסיפור בפרשת השבוע. אני לא רוצה לעשות לכם ספוליירים אבל אסתפק בלומר שמתגלעות חילוקי דעות על תוכנית קידום המנהיגים המקומיים לדרגת נביאים. ומה באשר לעם המחכה למנה בשרית? הוא מקבל את זה בריבוע עם חודש של פינוקי בשר בתוספת תוצאות הרסניות.

 

ומה איתנו?

אני לא חושב שאנחנו מתגעגעים למצרים. אנחנו אפילו לא מתגעגעים לשישי באוקטובר.

ובכל זאת- קשה לנו בלי חזון, קשה לנו לראות לאן מוליכה אותנו הדרך בה אנו הולכים, קשה לנו בהעדר מנהיגות.

פרשת בהעלותך שאנחנו קוראים השבוע מבקשת עבורנו לא רק חזון אחד יחיד ממנהיג חזק אלא 70 מנהיגות ומנהיגים המחוברים לעמם שיתחברו יחד לחזון ויובילו את העם קדימה.    

 

שבת שלום.

כתב: יובל לינדן, סמנכ”ל בינ”ה.

מאמרים נוספים: