לקראת שנת הלימודים המתקרבת, נגה ברנר-סמיה קוראת בפרשת ‘כי תצא’ דרך נקודת מבטם של הילדים החוזרים לבית הספר – שהוא כידוע שדה הקרב האמיתי. מסתבר שלמשה רבינו יש הרבה עצות טובות לתחילת שנת הלימודים. קבלו את המדריך לתחילת חטיבת הביניים אליבא דנאום משה רבינו (כתוב בלשון זכר אך פונה לכל המינים):
כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ| כי תצא אל חטיבת הביניים (הרי כל מי שעבר את זה יודע שזה שדה הקרב הכי קטלני של גיל ההתבגרות).
לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ| לא תראה את תיק הג’נספורט של “אח שלי” או את עפרון החודים שלו בפינה נידחת בכיתה והתעלמת מהם. השב תשיבם לאחיך. וגם לאחותך.
וְאִם-לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ, וְלֹא יְדַעְתּוֹ–וַאֲסַפְתּוֹ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ | גם אם זה שייך לילדה המעצבנת מהשורה הראשונה או לאחת מארבעת ה”ליהי” בכיתה המקבילה, וגם אם אין לך מושג למי זה שייך כי שכחו לכתוב במרקר – ז’3, אל תתייאש. תשמור עליו עד שתמצא למי זה שייך ותחזיר לו. בטוח יש איזו אמא איפושהו שצועקת ברגעים אלה ממש “איך כבר איבדת את הטיפקס?”.
לֹא-תִרְאֶה אֶת-חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ, נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָקֵם תָּקִים, עִמּוֹ| לא תראה את ההוורבורד של החבר זרוק בצד ללא חשמל והתעלמת. תן לו להטעין וגם תעזור לו לקום כשהוא נופל בדרך (הרי זה רק עניין של זמן עד שיפול, כולם נופלים) ולהגיע הביתה בשלום.
לֹא-יִהְיֶה כְלִי-גֶבֶר עַל-אִשָּׁה, וְלֹא-יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה| מאז ימי המקרא ועד היום, אין סוגייה קשה יותר מאשר “מה לובשים?” ילדים, אני יודעת שאתם מקללים אותנו על זה, אבל תאמינו לנו, תלבושת אחידה זה פתרון די טוב, חוק האגודלים הוא לא כזה נורא ואף אחד לא מת מאיסור גופיות וכפכפים (כל עוד האיסורים תקפים לשני המינים באותה מידה).
כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ; וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ| תעשו טובה, תיזהרו באתרי בנייה בדרך הביתה, אל תעלו על הגג אם אין שם מעקה ובכלל אל תעשו שטויות ותבואו ישר הביתה, ארוחת צהרים מוכנה ואנחנו רוצים לראות שהגעתם בשלום.
לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר, יַחְדָּו| לא טוב לחרוש במתמטיקה וגאוגרפיה באותו יום, אל תשאירו את כל השיעורים ליום האחרון – תנו ללימודים שלכם את הכבוד ותתמקדו בנושא אחר בכל יום.
לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו| כמה פעמים אני יכולה להגיד? מכנס פסים וחולצה משובצת זה ממש לא זה.
מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ, תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ| אמרת שתכניס כלים למדיח ותזרוק את הגרביים לכביסה. אז קדימה – נאה דורש ועוד יותר נאה מקיים.
כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ, וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ; וְאֶל-כֶּלְיְךָ, לֹא תִתֵּן| מותר לקטוף כמה שסק מהעץ בדרך הביתה. אבל למלא את כל התיק? אין צורך להגזים.
פרשת כי תצא היא המשך של נאום משה לפני כניסתם של בני ישראל לארץ ישראל. היא פורסת בפנינו אוסף של חוקים ומשפטים, מצוות והוראות כיצד להתנהג בסיטואציות מורכבות. היא כוללת פרשיות כמו ‘בן סורר ומורה’, מדברת על שבויות מלחמה, גירושין, עסקאות פיננסיות ועוד. היא כוללת גם ערכים אוניברסליים כמו: “לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ, אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ…לֹא תַטֶּה, מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם; וְלֹא תַחֲבֹל, בֶּגֶד אַלְמָנָה.” הרשימה די אקלקטית וחלקה יכול להישמע הזוי לקוראים ולקוראות של המאה ה-21. (למשל: “כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה” – תצטרכו לקרוא את הפרשה כדי לדעת מה עושים במקרה כזה!).
בסופו של דבר, החוט המקשר בין כל החלקים בנאום משה הוא המעשה של ריסון הכוח של החזק והגנה על החלש. גם כשאנחנו מנצחים במלחמה, גם כשאנחנו בעלי ההון ומלווים כסף, גם כשידינו על העליונה בתוך הבית ומחוצה לו, יש לנו אחריות לאחר, לחלש, לנפגע. עלינו להיזהר שהכוח לא יעלה לנו לראש. גם אם אנחנו צודקים, עשירים, חזקים, אין אנו רשאים לנצל את מעמדינו, לרמוס את החלש ולהחלישו עוד יותר. זו בסיסה של חברה מתוקנת והגונה, שאותה משה רבינו שואף להנחיל בארץ ישראל, גם אם הוא עצמו לא יזכה להגשימה. ולמען האמת, זהו גם בסיסה של החברה שאנחנו מנסים להנחיל כאן ועכשיו, כאשר אנחנו שולחים את ילדינו לבית הספר. ילדים (והורים), תהיו בני אדם. תרימו את העיניים ותסתכלו סביב. תראו את מצוקות החבר.ה ותעזרו איפה שאפשר. הצליחו, אבל אל תהיה הצלחתכם על חשבון חולשתו של האחר. לכו בשלום ושובו בשלום. ובהצלחה בחטיבה.
נגה ברנר-סמיה היא סמנכ”ל בינ״ה – התנועה ליהדות חברתית
