עושים ברדק בסדר | מאמר לקראת חג הפסח

מבוסס על כתבה מאת מאיה טריפ | פורסם ב-Ynet

מה הרלוונטיות של ההגדה לציבור החילוני? ומה צריך לעשות בשביל שליל הסדר לא יהיה משעמם? פשוט מאוד: הופכים את ההגדה לחילונית ולמגניבה, ומתאימים אותה למשפחה ולערכיה.

ניר ברוידא, סמנכ״ל ״בינ”ה״ וראש הישיבה החילונית בתל אביב, חושב שאפשר לדמות את הטקסטים היהודיים לסיר מלא בתבשיל. אם אתה רוצה שייצא לך משהו טוב, אי אפשר לעזוב את הסיר על האש וללכת. אתה חייב מדי פעם לבחוש אותו, להעלות את התחתית למעלה, רק ככה הוא יישמר. ״אותו דבר עם הטקסט. אי אפשר להשאיר אותו קפוא. צריך להיות בשיח איתו, לעדכן אותו״.

ברוידא הוא חילוני, בן 39, רס״ן במילואים, וכבר הרבה שנים עוסק במה שנקרא ״התחדשות יהודית״. על פי תפיסת העולם הזו, כשבעים אחוזים מהיהודים בעולם כיום לא חיים את חייהם על פי ההלכה כפי שהגדירה אותה היהדות לפני מאה שנה. עם זאת, רוב העם היהודי עדיין מגדיר את עצמו יהודי. ולכן יש צורך, גם בישראל וגם בתפוצות, למצוא תשובות חדשות לשאלה היהודית.

מיהו יהודי במאה ה-21?

״זאת שאלה משמעותית במאה השנים האחרונות. לאורך השנים היתה הגדרה אתנית: נולדת לאמא יהודיה – אתה יהודי, ומה שמגדיר לך את הערכים, התפיסות והתרבות זה הסולם ההלכתי. היום, כשרוב היהודים לא חיים ככה, לא בישראל ולא בארצות הברית, ומה שמגדיר טוב ורע אלה ערכים אחרים, כמו חוקי הדמוקרטיה והלאומיות, מקור הסמכות הוא חילוני ולא המקור האלוהי, ויש מקום לבקש תשובה משמעותית יותר לשאלת הזהות היהודית״.

את החיפוש הזה אפשר לבטא גם בערב פסח. אם יש מי מכם שמגלגלים עיניים כלפי האפשרות לבצע שינויים בטקסט הקדוש, שמזוהה כל כך עם החג המשפחתי הבולט ביותר ביהדות, דעו שזוהי למעשה המסורת, כפי שמסביר ברוידא. 

״מי שכתבו את ההגדה עשו בה כבשלהם. לא שאלו ״מותר לי לחדש? אסור לי לחדש?״. היה ברור להם שמותר. זה מה שהיהדות עשתה כל השנים. המשנה עשתה את זה לתורה, התלמוד עשה את זה למשנה, והגאונים עשו זאת לתלמוד. כל דור לקח את הטקסט והפך אותו רלוונטי להווה.

ההגדה של פסח היא חוצה זמנים. יש אפילו פרישה של יותר מאלף שנים באותו פסוק! בטקסט של ארבעת הבנים: ״הקהה את שיניו״ זה תלמודי, ו״בעבור זה עשה לי ה׳״ זה מקראי, כלומר יש בין הטקסטים האלה אלף שנים, באותו משפט, שזה דבר מדהים. לכן, מה שאנחנו עושים הוא לא מעשה אנטי יהודי או אנטי מסורתי, זה דווקא מסורתי. זאת המסורת. לשים בכל תקופה רובד נוסף שמדבר עם הטקסט הקודם ולא מבטל אותו״. 

שפוך חמתך על הגויים?

״עשר המכות, למשל, הן טקסט מזעזע. אנשים יושבים ושמחים על דם שנשפך, ועל סבלם של המצרים. אני יכול להבין מאיפה זה בא – קהילה חלשה שיושבת במקום שבו האחרים חזקים. זה לגיטימי הרי שהילד הכי חלש בכיתה ידמיין איך בא אלוהים ופוגע באחר. זה הטקסט המסורתי, אנחנו קוראים את המכות, אנחנו מתיזים מהיין האדום, עושים את הטקס הקאנוני, אבל כדאי לנצל את ההזדמנות ולשאול את עצמנו האם היום, כשאנחנו חזקים, אנחנו שופכים דם לשווא? איפה יש עוולות בעולם? מהן המכות המודרניות שפוגעות בנו?.

“דוגמא אחרת – בהגדה כתוב ‘שפוך חמתך על הגויים’. הדבר נכתב ממקום של יהודים שיושבים בגלות, והגויים מציקים להם, אז הם רוצים לשפוך עליהם את כעסם. והנה במאה ה-16 בהגדות מופיע הטקסט ‘שפוך אהבתך על הגויים’, כי זה נכתב בקהילות שהיו ביחסים מצוינים עם הגויים, שדווקא הגנו ושמרו על היהודים. להגדה הקיבוצית, למשל, הוכנס והפך לחלק אינהרנטי הטקסט של ״מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?״ כשאלוהים רואה את המצרים טובעים בים ואת המלאכים שרים שירי הלל על כך, הוא נוזף בהם.

“ועוד דוגמא לטקסט שכדאי לדבר עליו היא ‘והיא שעמדה לאבותינו ולנו’, שמספר על אלוהים שישמור עלינו. אנחנו לא יכולים לשבת בירושלים הבנויה, כשיש מדינת ישראל עצמאית וחזקה, ולשיר ‘והיא שעמדה לאבותינו ולנו’, בשמחה על ההבטחה האלוהית, במיוחד אחרי השואה. בעיניי יותר מעניין לשאול: ‘האם היא עמדה לנו?, ‘האם אנחנו סומכים על ההבטחה האלוהית?’, ‘מה אנחנו עושים בעצמנו כדי שיהיה פה יותר טוב?’. יש משהו בזה שכל דוד ודור חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. זה לא אומר שאתה צריך לדמיין את עצמך הולך שם במדבר. אתה צריך למצוא את החווייה שמדברת אליך: מה ה׳מצרים׳ שלך, למה אתה משועבד, מה המדבר שלך, מה אתה צריך לעשות כדי לצאת מזה.

“יש בהגדה הרבה סוגיות שמעסיקות אותנו. למשל ״והגדת לבנך״, או הבן הזה שלא יודע לשאול, ו״לשנה הבאה בירושלים״ – מה הרלוונטיות של זה עבור מי שחי בישראל. כל מיני שאלות שממש רלוונטיות לאנשים שהם, כמו עורכי הסדר המסורתי, יושבים במקום אחד ומספרים סיפור על מקום אחר לגמרי״.

לקחת אחריות על ההגדה

״בינה״, שברוידא הוא ממנהליו, הוא ארגון שקם לאחר רצח יצחק רבין לאחר שהגיעה ההבנה שבדת נוצר ״שטח הפקר״, ממנו עלה יגאל עמיר, שגזר את העילה לרצח מתוך היהדות ובשמה. ברוידא אומר שהיו שתי אפשרויות: האחת היא להגיד: אם זאת היהדות – אני לא יהודי, והשניה היא להגיד: אני יהודי ואני צריך לקחת על זה אחריות. 

״אנחנו כמובן בדרך השניה. בינ”ה לוקחת את הספרים היהודיים ועוסקת בהם מנקודת מבט חילונית חברתית. היהדות, כפי שאנחנו רואים אותה, היא הצדק החברתי והדאגה לגר, ליתום ולאלמנה. אנחנו מקיימים חינוך והכשרות בצה״ל, בבתי ספר, עושים עבודה קהילתית בשכונות חלשות ומפעילים ישיבות חילוניות שם לומדים, מתנדבים וגרים צעירים מהארץ ומהעולם בגילאים שונים לתקופות הנעות בין יום לשנה״. 

מרטין לות׳ר קינג וברי סחרוף

״אצלי במשפחה ובקהילה, למשל, לצד ההגדה המסורתית הכנתי נספח לסדר עם טקסטים נלווים: כשמדברים על יציאה מעבדות לחירות הכנסתי את דבריו של מרתין לותר קינג, כשמדברים על עבדות אז בצד ישנן המילים של השיר ״עבדים״ של ברי סחרוף, ליד הקושיות אפשר למצוא את ״כשתגדלי תביני״ של חווה אלברשטיין, על שאלות קשות ששואלת ילדה את אמה.

הצעה לסדר

בסוף כל פרק יש ״הצעות לסדר״: למשל, כל אחד בוחר שיעבוד אחד שהוא מתוודה עליו בפני המשפחה ובוחר להשתחרר ממנו השנה. בנושא הקושיות – כל ילד יכול לבחור שאלה שעד היום לא היה לו אומץ לשאול את ההורים ועכשיו הוא יכול. מהרמה של הפעלה במשפחה ועד לרמה הפילוסופית, יש שם כל מיני רעיונות לאיך עושים את הסדר כיפי, רלוונטי ושמח, וזה בעצם המסר המקורי של הסדר״.

אילו פידבקים אתה מקבל?

״בישיבה החילונית עושים סדרים כאלה כל שנה ואומרים לי שזה הופך את הסדר למשהו שנהנים ממנו, שהמשפחה עוברת בו תהליך משמעותי, שאחר כך כל השנה אפשר לדבר עליו וללמוד ממנו״.

‘בינה’ נותנת אופציה מעניינת ליהודים החילוניים/מסורתיים בתפוצות.

ישראלי חילוני בארץ אף פעם לא יילך לחב״ד, ופה ישראלים מוצאים את עצמם בחב״ד בחגים. אם היתה אופציה שהיא לא חב״ד, אלא ‘בינה’ – לחגוג את החג, ליהנות מהלחלוחית שבו, האפשרויות שהוא מעלה לך עם המשפחה ועם הקהילה, ברוח שמתאימה לערכים ולתפיסת העולם שלך, אנשים היו הולכים לשם״.

ובאמת, בשנה האחרונה פועל בהודו ״בית בינ״ה בהודו״, שמציע לימוד מקורות, תרבות יהודית, חגים באווירה פתוחה וחילונית לצד עשייה חברתית והתנדבות בקהילה. הבית נודד על פי העונה למקומות בהם ישנם ישראלים, באוקטובר הוא מגיע להאמפי ובסביבות אפריל הוא נוחת בדרמסאלה.

ומה לגבי החשש שאם נתחיל לשנות, לערוך, להסיר חלקים, בסוף לא יישאר כלום מההגדה?

״אני לא חושש מכך. אם נשאיר את הטקסט כמו שהוא ולא נעדכן אותו לדברים שנוגעים בנו, למשפחה שלנו, לקהילה שלנו כאן ועכשיו, אז לדור הבא וזה שאחריו כבר לא יישאר הרבה. אולי רק הארוחה. צעירים ישאלו ‘למה אני צריך לקרוא את זה?’. בטוח שכבר לא יבינו את השפה. אבל אם הטקסט יהיה רלוונטי, אם ידבר על דברים שמעסיקים אותנו, על הסיפור שלנו, הוא יישמר״.

גם בהגדה שלך מפארים, מרוממים, מקלסים ומהדרים את השם?

״זה עניין תרבותי. על הדולר כתוב ״in god we trust״, למרות שאני מניח שרוב האנשים שמשתמשים בדולר לא בוטחים באלוהים, אלא בזה שהדולר יושקע רק אחרי בדיקה ראויה. ועדיין, זה מה שכתוב עליו. זה שאדם חי חיים חילוניים ועושה את הבחירות הרציונאליות שלו, ומקורות הסמכות שלו הם חילוניים, עדיין לא אומר שהוא לא יכול להנות מהעניין התרבותי״.

ומה עם האוכל שכולם תמיד מחכים לו כל כך? היית יכול להקדים אותו לתחילת ההגדה.

״המקום של האוכל – רגיל, כשמגיעים ל’שולחן עורך’ שכל אחד יזרום עם עצמו. יש דברים שאני לא מתערב בהם. זה פשוט אמור להיות טעים״.