למה זה חלום וגם זה חלום? אחד מיתי לחלוטין, מוזר ואקסצנטרי, לרוב משקף התרחשות שלא תיתכן במציאות, נושא דימויים משונים כמו פרות שדופות ועלייה בסולם השמיימה. והשני – אמור להיות מחובר למציאות, הוא אמור להיות החזון האפשרי, בר הביצוע, כאן על פני אדמה. “יש לי חלום”, זעק בשעתו ד”ר מרטין לות’ר קינג, “שיום אחד תקום אומה זו ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: “אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים”.
סוגו השני של החלום, זה החזוני, הוא כשלעצמו אמור להיות בר-הגשמה. אז למה אנו משתמשים באותה מילה לשני המונחים הללו, שהם כל כך שונים במהותם?
נדמה שהתשובה לכך טמונה בפרשה שלנו. חלומו של פרעה על שבע הפרות השדופות ועל שבע הפרות הדשנות, הופך לחזון כלכלי בידיו האמונות של יוסף. יוסף, להזכירנו, הוא לא כלכלן ולא משנה למלך עדיין. מקצועו – פרשן חלומות. בידיו הפרשניות הופכות ארבע עשרה שיבולים מדומיינות לתוכנית כלכלית שמצילה את מצרים מהמשבר הנורא. הוא הופך את החלום מהסוג הראשון, המיתי וההזוי, לחלום מן הסוג השני – חלום על עתיד טוב יותר לבני ובנות הארץ.
מי עומד לנגד עיניו של פרעה כשהוא מקשיב ליוסף ואוגר את התבואה לימים הבאים? אפשר להניח שבמדינה כשלנו היו מתרעמים עליו: מדוע אינך מספק את השפע הנוכחי למי שעמל קשה וגידל את החיטה? מדוע אינך מאפשר לבעלי השדות לעשות ככל העולה על רוחם? הרי הם אלה שהסתכנו וגידלו גידולים באקלים הקשה הזה. הם אלה שהניחו את ההון התחלתי שדרוש על מנת לקיים את השדות ואת עדרי המרעה. מדוע שלא יהנו מפירותיהם? איך ייתכן שהממלכה לוקחת מהם אחוז ניכר מן התבואה ומניחה במחסנים?
ומי שמזהה אולי שלסיפורנו יש רלוונטיות להיום, ולמאבק המתחולל על ההכנסות מהגז הטבעי שלחופי מדינת ישראל, צודק בהחלט. לא רק מגיבורי המקרא העבריים אפשר ללמוד, אלא גם מפרעה, שהשכיל להאזין לסובבים אותו ולעשות מעשה אמיץ, חכם וצודק.
