ראש השנה תשפ”ד – על הסקרנות והפליאה
בכל שנה מתחילה שנה, ובכל שנה אנו מאחלות ומקווים שתהיה יפה ושונה. לצד המחזוריות יש תמיד ציפייה להתחדשות, להשתנות.
תקיעות השופר שקולן מהדהד בחודש אלול ותשרי מגיעות לשיאן בראש השנה. תקיעה, תקועה ושברים נשמעות בחלל ומהוות כמו שעון מעורר קולקטיבי שדוחף אותנו להתעורר. לשים לב שמתחילה שנה חדשה ולחולל את השינויים הנדרשים בחיינו.
על פי המסורת, א’ בתשרי, יום ראש השנה, הוא יום בריאת האדם. אחרי חמישה ימים של בריאת העולם אלוהים בורא את האדם. ולכן ראש השנה נקרא גם “יום הרת עולם”. יום ההריון של העולם. היום בו נולד האדם הראשון. מיד אחרי הבריאה מעניק אלוהים לאדם את כל השפע והעושר שברא. זוהי מתנה אדירה שגם אנחנו מקבלים כשאנחנו נולדים. אך במתנה הזו יש סכנה – לקחת את הדברים כמובנים מאליהם כיוון שהיו שם תמיד ומהרגע הראשון לרשותו של האדם.
אברהם יהושע השל, כותב בספרו “אלוהים מבקש את האדם”: “אחד הדברים שהמסורת הדתית אוצרת בקרבה למעננו הוא – מורשת של פליאה. הדרך הבדוקה לדכא את יכולותינו להבין את משמעות האלוהים ואת חשיבות עבודתנו, היא לראות את הדברים כמובנים מאליהם. האדישות כלפי הפליאה הנשגבת של החיים היא שורשו של החטא”.
אדישות אל מה שסובב אותנו היא כמו חטא. מסביר לנו השל. אם אני אדישה אל הסובב אותי, קמה כל בוקר בלי להתרגש משום דבר, מקבלת את כל פלאי העולם כסתמיים אני מחטיאה את המשמעות הנשגבת של הבריאה. אני מפספסת את כל העושר שיש לעולם להציע.
השנה החדשה דורשת מאיתנו להביט על העולם שסביבנו ולהתפלא, על מה שצומח לידנו. על מה שמתעורר סביבנו. אחת הברכות האהובות והמרגשות ביותר עבורי היא ברכת האילנות שנאמרת בראש חודש ניסן שגם הוא אחד מארבעת ראשי השנה היהודיים: בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בָּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם.
את הברכה נהוג לברך על ראשית הפריחה. כאשר רואים את העץ הפורח הראשון, והיא מנסה לומר תודה על מה שיש, על הפריחה שהיא כל כך טבעית ועם זאת כל כך מרגשת ולא מובנת מאליה.
וזה מה שאני רוצה לאחל לנו לשנה החדשה יותר מהכל. להיות ביחס של סקרנות ופליאה אל מול העולם, לשים לב לפלא המחזוריות ולפלא ההתחדשות. מזמינה אתכם לעצור רגע ולחשוב – אילו דברים בחייכם מעוררים בכם פליאה, ומתי דברים נתפסים בעיניכם כמובנים מאליהם. במסגרת תרגולי מיינדפולנס או מדיטציה מדברים על Beginner’s mind – תודעת המתחיל, שהיא הדרך להגיע לכל סיטואציה ישנה, כחדשה, בסקרנות, בפליאה ובהתרגשות.
אסיים בשיר של תרצה אתר, שמתארת את חווית הפליאה שלה אל מול העולם, מול כל פרח. ונאחל לכולנו, שתהיה שנה של פליאה, של שינוי והתחדשות, של התעוררות ויצירה. של צמיחה ופריחה
קָעוּר מַבָּטִי כָּל הַיּוֹם
לִשְׁתּוֹת כָּל דָּבָר זוֹרֵחַ.
נִפְלָא מִבִּינָתִי תָּמִיד
אֵיךְ אֵין אָדָם אַחֵר בּוֹעֵר כָּל כָּךְ אֶל זֶה,
אֵיךְ אֲנָשִׁים הוֹלְכִים…
רוֹאִים יָרֵחַ…
מְנַהֲלִים שִׂיחָה שְׁקֵטָה עַל מֶזֶג הָאֲוִיר…
אֶצְלִי כָּל פֶּרַח הוּא סִכּוּי
שֶׁיִּהְיֶה פִּתְאֹם שִׁנּוּי
תרצה אתר.
