פרשת יתרו היא הפרשה החמישית בספר שמות, ובמרכזה מעמד “מתן תורה”. יתרו חותן משה מוזכר בראשית הפרשה כאשר הוא מייעץ למשה בנושא ההנהגה. הוא מציע למשה למנות שרי אלפים, שרי מאות וכן הלאה על מנת שיעזרו למנהיג לשפוט את העם. משה מקבל את העצה הטובה מחתנו הנוכרי, ומיישם אותה.
מה הקשר בין עניין עצות יתרו למתן תורה? שאלה טובה. נשוב אליה בסוף הפרשה.
תמצית החוק היהודי
הלב של מעמד “מתן תורה” הוא עשרת הדיברות. תמצית החוק היהודי, אבן היסוד של התרבות האנושית, לוחות הברית. הפסוקים שחקוקים באבן או כתובים על כותל המזרח בחלק גדול מביתי הכנסת. בואו נראה אם אתם זוכרים בעל פה:
אנכי ה’ אלוהיך // לא תרצח
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני // לא תנאף
לא תשא את שם אלוהיך לשוא // לא תגנוב
זכור את יום השבת לקדשו // לא תענה ברעך עד שקר
כבד את אביך ואת אמך // לא תחמד
המימד ערכי
חמשת הדיברות הראשונות הם חמשת המצוות שבין האדם לאלוהיו. מצוות השחרור מן האלילות והחשיבה החדשנית לגבי הטוב המופשט וחירות האדם. גם הדיברות על השבת וכיבוד הורים שיש בהם מימד חברתי הם בראש ובראשונה מצוות של חיבור לאתוס ערכי משותף המתייחס לזמן המחזורי – בריאתי / שבת ולזמן הארוך – דורי המשכי / הורים וילדים.
חמשת הדיברות הבאות עוסקות במובהק ביחסים שבין אדם לחברו. האיסורים המאפשרים את המרחב המשותף. הבסיס הראשוני לאמנה החברתית ומערכת של כללים חוקים והתניות שיוצרים כפרים ערים ועמים.
חיים נחמן ביאליק התייחס לעשרת המצוות בנאום האחרון שנשא לפני הועד המנהל של האוניברסיטה העברית ב – 1933 מיד לאחר עלייתו של היטלר לשלטון, ביאליק הביע את הערכתו לרעיון הציוני במילים חמות, והזהיר את יהודי גרמניה מפני ה”שואה”. באותה שנה, 1933, הוא דיבר על ה”שואה” וכאן מטביע לראשונה את המונח שלצערנו הפך להיות כה שגור.
אך בסוף דבריו הביע ביאליק בצורה חדה ותמציתית את היעוד של הציונות ואת החזון של החברה שנקים כאן בארץ ישראל וכך אמר:
״וכאן, מן המקום הזה, עלינו להגשים שוב את הנסיונות שלנו, של כל מהלך ההיסטוריה שלנו, להגשים כאן ולהשמיע לעולם שוב עשרת דברות חדשות, שיתבססו על יסוד הישנות, אבל בהבדל קטן, שיתקיימו לא רק בין איש לחברו אלא גם בין עם לחברו. כזאת תהיה התוספת החדשה שלנו על יסוד הישן. אנחנו ניצור כאן שוב את חיינו הקטנים שישמשו דוגמא לחיים גדולים, לגדלות אמתית״.
פרויקט אדיר מימדים
ביאליק מציע כאן פרויקט אדיר. יש לנו כאן בארץ משימה. לא רק רעיון של טוב מופשט ומלחמה באלילות. ולא די בחוקים של בין אדם לחברו. המשימה שלנו כעם השב אל אדמתו העתיקה היא לחבר דיברות חדשות על היחס בין עם לעם. מתכון לחיים משותפים בין העמים. לא פחות.
כרגע המיזם הזה רחוק מלהתגשם. היחסים בין העמים בארץ הזו רחוקים מלשמש דוגמא להתנהלות ראויה בין עם לעם. ואין “נכון לעכשיו” אצלנו בישראל שום בשורה לעולם. לא נוכל כיום הזה לנסח שום דיברות בנושא.
אבל חייבים קצת פרספקטיבה. בואו נהיה סבלניים ולא נוותר. כמו שמשה רבנו לא התבייש לקבל עצות מיתרו – כהן מדיין הנכרי. כך אולי גם אנחנו נלמד משהו מביאליק, ונתחיל לבנות כאן מערכת יחסים בין עם לעם. ואז אולי נכדינו יוכלו לנסח את הדיברות החסרות.
שבת שלום!
ערן ברוך הוא מנכ״ל בינ״ה – התנועה ליהדות חברתית
